מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ז
עיר מהו שתעלה ממדת אלפים וכו' פלוגתא דר' יוחנן ור"א דהכא תליא בהאי דריב"ל בבבלי ד"ס ע"ב דר' יוחנן כריב"ל ס"ל וכדמחלק התם על הא דמקשי על המתני' דקתני מה שנשכר הוא מפסיד ותו לא והתניא נתנו חוץ לעיבורה של עיר אפי' אמה אחת משתכר אותה אמה ומפסיד את כל העיר כולה מפני שמדת העיר עולה לו במדת התחום ל"ק כאן שכלתה מדתו בחצי העיר כאן שכלתה מדתו בסוף העיר כלומר מדת תחומו של מקום עירובו כשרוצה לילך לרוח העיר אם העיר גדולה וכלתה מדתו בחצי העיר אינו הולך אלא עד סוף מדתו מפני שהעיר עולה לו בחשבון מדת תחומו. כאן שכלתה מדת תחומו בסוף העיר אז כל העיר כולה כד' אמות ומשלימין לו את השאר וכדריב"ל היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר וכו'. ודברי ר' אלעזר דהכא בדר' אידי דהתם דאמר עלה אין אלו אלא דברי נביאות ופסקו כל הפוסקים כדריב"ל וכתב הרי"ף ז"ל ואע"ג דאמר רב אידי אין אלו אלא דברי נביאות לא איכפת לן בהכי דהא רבא דייק ממתני' ואמר תרווייהו תנינא אנשי עיר גדולה וכו'. וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפכ"ז מהלכות שבת בהלכה ה' המהלך אלפים אמה וכו' ואינו מהלך אלא עד תשלום אלפים אמה שיש לו. וכתב הטור בסי' ת"ח ואם כלו באמצע העיר אז אינה כולה כד"א לענין שישלימו לו עליה השאר אבל מ"מ חשובה כולה כד' אמות לענין שהולך כולה הואיל ולן בה. אבל הרמב"ם ז"ל כתב שאפי' בעיר עצמה אין לו אלא ד' אמות. ולא נהירא דא"כ מי שדר בעיר גדולה ונתן עירובו חוצה לה לא יחזיר לביתו עכ"ל. וכ' הב"י שאין זו קושיא שהרי אם צריך לילך לאותו צד שמערב אע"פ שיפסיד כל העיר אינו חושש. ומ"מ הגהות בפכ"ז כתבו בשם סמ"ק כדברי רבינו וכו' עכ"ל. והתוספתא דלקמי' הויא תיובתייהו ועיין בדיבור דלקמן:
בראשונה היו בני טבריא מהלכין את כל חמתה וכו' תוספתא היא בפ"ה ודין אנשי עיר גדולה ועיר קטנה היה להן כדפרישית והכי מוכח בתוספתא שם דקתני לדין אנשי עיר גדולה וכו' אבתרה ועוד דאין כאן טעם אחר לזה וחמתן וגדר דלקמן הוא דפליגי בהו דלר' מנא הטעם מפני הרשויות וזהו כרב דימי בבבלי דף ס"א מטרוגי מטטרוגי להו בני גדר לבני חמתן וכו' ודר' יוסי בר בון דהכא כרב דימי בר חיננא דהתם אנשי עיר גדולה ואנשי עיר קטנה הואי אבל בני טבריא ובני חמתה קודם שנעשו עיר אחת ליכא טעמא אחרינא אלא דאנשי עיר גדולה ואנשי עיר קטנה הוו ומדקתני ובני חמתה אין מגיעין אלא עד מקום הכיפה שהיתה בטבריא מוכח בהדיא כדעת הרמב"ם ז"ל שאין הולכין כלל אלא עד מקום הכיפה שכלתה שם מדת תחומן. ותיובתא דהטור והסוברים כוותיה כמוזכר בדיבור דלעיל. ודע דמה דאמרי' בבבלי מגילה דף ו' להמסקנא אלא אמר רבה חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא אתיא כהאי דתוספתא דמיהת בראשונה שתי עיירות הוו דאלו לר' יוחנן דהתם דאמר חמת זו טבריא הי' צ"ל דלאחר שנעשו עיר אחת הכי הוא דהויא אבל לא משמע כן מדברי ר' יוחנן גופיה דאמר ולמה נקרא שמה חמת על שום חמי טבריא ולהתוספתא מעולם היתה חמת שמה:
עיר שחרבה ר' אלעזר אומר וכו'. פלוגתא דשמואל ור' אלעזר נמי בבבלי שלהי פרקין המסקנא כר"א וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות עירובין בהלכה ד'. ואע"ג דלא מוכחא כ"כ להמסקנא מהתם דהא כל חד וחד מתרץ לטעמיה להא דשקיל וטרי התם מ"מ הכא קאמר בהדיא דאף רב כוותי' דר"א ס"ל והלכתא כרב באיסורי. וקשיא על הרשב"א ז"ל הביאו הה"מ שם שפסק כשמואל:
עיר חדשה מודד מן הבתים וכו' בבבלי פ' עושין פסין דף כ"ו גרסי' עיר חדשה מודדין לה מישיבתה וישנה מחומתה איזו היא חדשה ואיזו היא ישנה חדשה שהוקפה ולבסוף ישבה ישנה שישבה ולבסוף הוקפה ופרש"י ז"ל חדשה מוקפת חומה ואינה מיושבת כולה כשבא למדוד תחומיה לא ימדוד לו מן החומה אלא מן הבתים דחומתה לאו חומה היא לשווי' כולה כד"א הואיל וישיבתה חדשה שקדמה חומתה לישיבתה אבל ישנה שישיבה ישנה וקדם לחומתה מודדין לה מחומתה. ודברי הרמב"ם ז"ל בזה בפכ"ח מה' שבת בהלכה ה' כנוסחת הבבלי והה"מ כ' שם לבאר דבריו לענין נתינת הקרפף ומפני שאין בחומה בית דירה אין מודדין אלא מישוב הבתים וכו'. ויש לכוין דבריו כפרש"י אלא לפי שהזכיר שם ענין הקרפף ביאר כן ובאמת גם לענין מדידת התחומין הוא כך וכדמוכח מהכא דלענין מדידת תחומין הוא שאמרו. אלא שאין הנוסחא דהכא מכוונת עם הנוסחא דהתם ואיפכא הוא דהויא. וכדי להשוותם פרשתי בפנים דבנותן עירובו מיירי ואליבא דר"ע וכגון שנתן עירובו בבית היותר קרוב לחומה שאם הולכין אחר הבתים אין מקום שהיא מן הבית עד החומה בכלל המדה. ועם כל זה דוחק הוא והיותר נראה שנשתבשה הנוסחא כאן וצ"ל כדהתם איזוהי חדשה בנה חומה ואח"כ בנה בתים ואיזוהי ישנה בנה בתים ואח"כ בנה חומה זו היא ישנה: