מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ה
ואפי' ער ולא קנה לו שביתה וכו'. כדפרישית וזה מוסכם הוא שאם רוצה לקנות שביתה במקומו א"צ שיאמר בפירוש תקנה לי שביתה כאן אלא קנה שביתה ממילא וממקומו אין לו אלא אלפים אמה לכל רוח. וכן מבואר הוא בהלכה דלקמן:
גר שטבל לאחר שהאיר המזרח וכו'. ולא נפשטה האבעיא ומסתברא דלא קנה כלום דלא דמיא להא דאמרי' אלו היה ער קנה ישן נמי קנה דגר שלא טבל לאו בר אקנוי' שביתה הוא דהוה. ומיהת ש"מ מהכא דגר יכול לטבול בשבת ולא אמרי' תקוני גברא הוא דטבילה עצמה מותרת בשבת וגברא ממילא הוא דאיתקן:
בירר לו מבעו"י וכו'. הא ודאי ע"כ דבעלמא קאי דלא שייך לומר מבעו"י אגוונא דמתני' ולא על גוונא דריש פירקא אלא כדפרישית בפנים. ומיהו הא דר' בון יש לפרש דה"ק דאם אתה בא לדמות האי בעיא שבירר לו אחד מן הרוחות לתחומו מבעו"י וקדש עליו היום ומהו לחזור אח"כ להא דקאמר ר' יהודה בהלכה ד' יכנס הא ליתא דשאני התם שלא היה יודע אם הוא בתוך התחום ולא נתכוין לשום אחד מן הרוחות לתחומו אבל בגוונא דהבעיא שכבר בירר לו אחד מן הרוחות מבעוד יום לתחומו הא ס"ל לר' יהודה במתני' שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו וה"ה הכא שכבר בירר וקדש עליו היום בכוונה זו מסתברא שאינו יכול לחזור בו: