מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה יא
הדא דתימר במקום שאין המים נמכרין במידה וכו'. להא דהכא צ"ל דהטעם משום חשיבות הוא אבל לא משמע הכי מהתם ולא חילקו בזה משום דעיקר הטעם ביין במים דהוי מין בשאינו מינו וא"כ אין לחלק ולא הובא זה כלל בהפוסקים:
חזקיה אמר כוס שמזגו מאיסור והיתר וכו'. פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דהכא וכפי הגירסא בערלה שהבאתי ומוכחת היא כן נמי פליגי התם בפרקין דף ע"ג ע"ב איתמר יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים אמר חזקיה הגדילו באיסור וכו' והיינו פלוגתייהו דהכא ומבואר כאן בהדיא כפי' רש"י ז"ל דלחזקיה תליא האיסור וההיתר בנפילת האיסור בסוף או בתחילה וההיתר בסוף וא"כ למאי דמסיק דברואין פליגי ור' יוחנן אית ליה רואין ואפי' נפל האיסור בסוף טעמיה הואיל ומים נפלו תחילה וכו' כדפירש"י ז"ל והשתא להאי פירושא דברי ר' יוחנן אזלי כלישנא קמא דלעיל התם דמתני להא דרב שמואל אהא דרבין א"ר יוחנן ובעי מים נפלו תחלה וזהו טעמיה דהרמב"ם ז"ל בפי"ו ממ"א הל' ל"א שכתב בור של יין שנפל לתוכו קיתון של מים תחילה וכו' ופסק כלישנא קמא דלמאי דמבואר כפי' רש"י ז"ל בהאי פלוגתא דחזקיה ור"י מסתייעא ללישנא קמא. ובמה שאמרו הכא לקמן הלכה כר"א דערלה לא קאי הכי למסקנת הש"ס דילן בכמה מקומות דפליגי בזה וזה גורם וקי"ל כרבנן דזה וזה גורם מותר: