מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה י
כאן בלותת כאן בשאינו לותת. וכן העתיק הרמב"ם ז"ל להני דינים בהדדי בהל' ביכורים שם הל' י"ג אשת חבר מרקדת ובוררת עם אשת עם הארץ אבל משתטיל מים בעיסה לא תסייע אותה וכו' וכן הנחתום שעושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו וכו' ומשמע דחד טעמא וחד דינא אית להו דמשהוכשרו לקבל טומאה אסור לסייען אבל קודם לכן בוררין ומרקדין עמו אם לא לתתן וכן התוס' קיימו להא דהכא לפי' ר"ת וע' בגיטין ס"פ הנזקין ד"ה רישא בטומאת חולין וכו' דשם מבואר ביותר בדבריהם:
ומאן דאמר לנכרי איישר מהו שואלין בשלומן של ישראל שלום עליכם. כבר כתבתי בגיטין דלפי האי גירסא י"ל דלמ"ד מחזיקין איישר הוא ס"ל דשאלת שלום דקתני מילתא אחריתא היא ושלום עליכם הוא ואייתי שפיר כש"ס דילן דהתם דאינו אסור לנכרי אלא בכפילת שלום והתוס' כתבו שם דלכ"ע הוא דלא כש"ס שלנו וזהו לפי הגי' דהנזקין וגי' דהכא הוא כגי' דשביעית ונראית עיקר וע"ש:
הורי ר' אמי לרדות עמו אסור. זהו כסברת התוס' ד"ה אבל מוליכין וכו' דאסור לסייע לאפות עמו אלא לפלטר והוא נחתום קטן כדפרישית במתני' ומה שמביאין ראיה מהתוספת לכאורה משם אין ראיה כל כך דלגירסת התוספתא למשנה ראשונה הוא דנשנית כן דהכי תני התם בפ"ח בראשונה היו אומרים אין מסייעין את הנחתום העושה בטומאה ואין מוליכין עמו גריצות לתנור חזרו לומר מסייעין את הנחתום העושה בטומאה ומוליכין עמו גריצות לתנור ובסוריא מסייען את הנחתום העושה בטומאה ומוליכין עמו גריצות לתנור ע"כ אלא דנראה דהגי' מוחלפת היא כדמוכרח מדקאמר ובסוריא וכו' והרמב"ם ז"ל בהל' ביכורים שם העתיק כלשון המשנה מוליכין עמו פת לפלטר ופלטר מפרש הוא ז"ל כפי' התוספות כדמוכח מפ"ה דדמאי וכ"כ בפרק י"ד ממעשר הלכה ו':