אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה· רבי משה מרגלית

פרק ד · הלכה ד

הלכה ג

רבי יוסי בעי וכו'. וכן לא מחלק התם בזה דלטעמא דר"ע דאתיא מתני' כוותיה דשל נכרי אסורה מיד דדריש לה מפסילי אלהיהם משפיסלו וכו' וא"כ ליכא לחלק בין אומן או לא. והכא דריש לה למ"ד דמתני' מאבד תאבדון מיד וא"כ פשוטא דאין לחלק. ומיהו איכא נ"מ בין הני דרשות דלמאי דיליף התם מפסילי אלהיהם א"כ לענין ביטול הנכרי ע"כ דנפקא ליה כדשמואל התם בדף נ"ב ע"א מולקחת לך הא כיצד וכו' ולמאי דיליף הכא מאבד תאבדון א"כ מצינו למילף ביטול מפסילי אלהיהם והא דדריש לה ר' יצחק לקמן לביטול מולקחת לך משום דדרשה פשוטה היא דבהדיא קאמר קרא דלפעמים ולקחת לך. א"נ יש לפרש להא דר' יצחק לקמן שמע לה מן הדא וכו' דעל האי מ"ד קאי דס"ל דשל נכרי עד שתיעבד וה"ק את אין את חומד ולוקח אבל מה שאחרים חומדין להן ליקח ועדיין לא עבדוהו את לוקח ולא איירי בביטול:

לכשיגמר לוקה. טעמא דלענין איסורא ג"כ אינה נאסרת עד שתיגמר כדאמרינן התם בפ"ק דף י"ט ע"ב גבי איסורא מאן קא גרים לע"ז גמר מלאכה וכו' וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מעכו"ם הלכה ה' במ"ש לענין איסור וכן נמי נלמד לענין מלקות שכתב שם וע"ש:

רבי הוה יתיב מתני לר"ש בריה הנכרי מבטל וכו'. וכדאמר התם בפרקין דף נ"ב ע"ב שנית לנו בילדותיך וכו' ובנוסחת המשנה דהכא נשנית נוסחת רבי בילדותו כמו הכסף קונה את הזהב דפ"ד דב"מ וע"ש:

בר קפרא אשכח חד עיזקא צר. כעין האי עובדא גריס התם בפרק דלעיל דף מ"ג ע"א בר"א הקפר בריבי מצא שם טבעת וכו' וגריס התם סטרו וביטלו ומסיק כדהכא דהיינו טעמא דאע"פ שאבדה וסתם אביד' יאוש בעלים היא מ"מ מאסורה לא מיאש מימר אמר אי נכרי משכח לה וכו' והלכך אם היתה באת לידו קודם הביטול היתה אסורה לעולם:

רב אמר בימוס לא בטיל. לפי הסוגיא דלעיל פ"ב שהביא הש"ס להא היה נראה לכאורה לפרש כלי' קמא שפירשתי בפנים דהתם משני לה פתר לה כהדין תנייא דתנינן תמן ע"ז של נכרי אסורה מיד וכו' ומילתיה דרב אזלא אליבא דמ"ד של נכרי אינה אסורה עד שתיעבד כדפרישית התם והלכך שפיר הוא דדייקינן הא אם ביטלו ביטל והיינו למאי דאמר בהלכה זו לעיל ע"ז של נכרי אסורה מיד לפיכך יש לה ביטול וכו' ודחי לה ר"ז לית כאן לפיכך וכו'. וא"כ לדברי ר"ז יש לומר דאיפכא מסתברא דלמ"ד דע"ז של נכרי בעבודתה היא דנאסרה שייכא בה ביטול כשמבטלה מע"ז ולמ"ד אסורה מיד איכא למימר דלא מהני לה ביטול הואיל ונאסרה מיד כשנעשית ולאו בעבודתה תליא מילתא וכסברא זו מצאתי בתוספתא פ"ו דתני התם ישראל שעשה ע"ז אסורה אע"פ שלא עבדה לפיכך אין יכול לבטלה נכרי שעשה ע"ז מותרת עד שתיעבד לפיכך יכול לבטלה ואף דלפי המסקנא האי סברא לא קאי מ"מ יש פנים לפרש על פי זה סוגיא דפ"ג. מיהו טפי ניחא כלי' בתרא שפירשתי בפנים דמילתיה דרב על בימוס שנפגם איתאמרת וכמה דאמר התם דף נ"ג ע"ב רב ושמואל דאמרי תרווייהו בימוס שנפגם אסור וכו' ומיתפרשא לפ"ז סוגיא דהכא שפיר טפי וכפי הגהה שבארתי בפנים דכן נראה דרב כדעתיה כדקאמר התם בפ"ג ולא כדאמר ר' אלעזר בשמיה דהוה קשיא מחלפא שיטתיה וכו' כמבואר בפנים. והמסקנא התם כר"י ור"ל דאמרי תרוייהו בימוס שנפגם מותר וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מע"ז הל' י"ב:

רבי זעירא וכו' בשומו כל אבני מזבח וגו'. והתם גריס דחזקיה גופיה קאמר טעמיה מהאי קרא. והכא מוסיף הש"ס בביאור המקרא שבתורה להאי טעמא כמו שמבואר בפנים בטעם שינוי הלשון ונתצתם וגו' ותרווייהו צריכי ושמעינן שפיר מהאי קרא נמי דמזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו שהיא ככולו כדפרישית:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה