אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה ז

הלכה ו

לישן מתניתא מסייע לר' חייא בר' בא וכו'. דיוקא דהאי ש"ס כתבו התוס' בתימא בפ' כל הבשר דף קי"ו ע"ב בהא דמפרש שמואל התם חדא קתני שקיבת שחיטת נכרי נבילה דמאי קמ"ל דקבת נכרי נבילה הא שמעינן מפ"ק במתני' ולא הוי ליה למיתני הכא אלא קיבת נכרי אסורה. ולכ"ע הך רישא קודם חזרה נשנית וכן אמר התם והכא מוסיף לה דרישא דסיפא כשירה שינקה מן הטריפה אסורה נמי כמשנה הראשונה היא והרי סייעתא לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפט"ו ממ"א שפסקו דחלב הקיבה פירשא בעלמא היא וגרסי להמסקנא שם אבל מעמידין בקיבת נבילה ונכרי ובקיבת כשרה שינקה מן הטריפה וכ"ש בקיבת טריפה שינקה מן הכשירה. והרא"ש ז"ל כתב שם וצ"ל לגירסתו דכשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה קודם חזרה נשנית ולא משמע כן אלא משמע שנשנו כאחת. ובהדיא קאמר הכא כדברי הרי"ף והרמב"ם והגאונים ז"ל:

היה לו להשיאו בחמש השאות שבתורה. לאו דקאמר שהיה לו להפליגו באלו חמש מקראות ממש דמאי שנא באלו דוקא אלא כעין אותן מקראות קאמר ולומר שלא היה לו להפליגו לדבר אחר לגמרי כ"א היה לו להשיבו שיהא הדבר כעין הכרע כמו המקראות שאין להם הכרע וכדפרישית בפנים ונבר נודע שדרך הש"ס הזה להשתמש בבי"ת במקום כ"ף כמו לעיל ר"ל אמר בכוס זוהם וכן בכל מקום ומדברי התוס' דף ל"ה ע"א ד"ה מאי שנא וכו' נראה דמפרשי היה לו להשיאו ממש בכך ולרמ"ז כתבו שהסימן על ה' מקראות ממ"שאו. והכא חשיב לה' מקראות על הסדר ובבבלי יומא דף נ"ב ע"ב לא קחשיב להו כסדר ותמהו התוס' שם ואפשר דנקט התם משקדים אחר שאת לומר דמשום הכי אין לו הכרע משום דיש טעם מפסיק קודם משקדים כדכתבו התוס' שם לקמן באותו הדיבור והלכך לא דרשינן ליה לפניו ולאחריו והרי הוא דומה לשאת דג"כ יש טעם מפסיק בו ושוין הן בזה ואף דבלאו הכי לא שייך למידרש שאת אדקמיה ואדבתריה כדכתבו שם מ"מ טעמא דמשקדים אשמועינן בזה:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה