אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

ביריד שנו. כולא סוגיא דהכא מוכחא דמפרשי' להמתני' דלא איירי ביום אידן ולא משום איסורא דלשאת ולתת בהן קאמר אלא משום דמי ע"ז ביד הנכרי וכ"כ התוס' והרא"ש ז"ל להכריח מהסוגיא. והלכך ניחא בין לענין איסורא הא דחששו בתוכה לה דטעמא הוי משום דמי ע"ז וניחא נמי לענין היתירא הא דהתירו בסיפא בחניות שאינן מעוטרות דטעמא הוי דכיון דלאו ביום אידם הוא אין כאן איסור אלא משום דמהני לע"ז דשקלי מיכסא ובחניות שאינן מעוטרות דלא שקלי מיכסא אין כאן איסור כלל. ורש"י ז"ל שכתב על הא דהתירו בשאינן מעוטרות ואי משום דנושא ונותן ביום אידם הני מילי לזבוני להו וכו' אבל למיזבן מינייהו דבר המתקיים שרי דסתם מוכר עצב הוא. וזהו לשיטתו ז"ל דס"ל דהא דאמרו בדף ו' ע"ב אבל אין לוקחין מהן דוקא בדבר שאינו מתקיים קאמר. אבל לשי' הגאונים ז"ל וכבר זכרתי מזה בהל' א' ד"ה מה מפקה מביניהון דס"ל דאפילו דבר המתקיים אין לוקחין מהן ע"כ דלא מפרשינן להמתני' דביום אידן מיירי אלא ביריד של ע"ז וכדאמרן וכדמשמע מהכא וכמה שדקדקו התוס' והרא"ש גם מההיא דלקמן לא לקחת גלוסקין מימיך ע"ש. ומיהו אי מוקמינן להמתני' ביריד של ע"ז ומטעמא דחשש דמי ע"ז א"כ הוה ש"מ דדמי ע"ז ביד הנכרי אסור ומסקנת גדולי הפוסקים ז"ל דדמי ע"ז ביד נכרי מותר כדרב נחמן פ' השוכר את הפועל דף ס"ד ע"א וכ"כ הרי"ף ז"ל שם ובפ' אין מעמידין דף ל"ג ע"א דקאמר על הברייתא נכרי ההולך ליריד בין בהליכה בין בחזרה מותר וישראל בחזרה אסור וכו' נכרי אימא גלימא זבן ישראל אי איתא דהכי הוה הכא הוי מזבין להו כתב הוא ז"ל האי דפרקינן הכי לפרושי טעמא דהאי מתניתא בעלמא הוא ולא צריכנא ליה דהא אסיקנא בפ' השוכר את הפועל דדמי ע"ז ביד נכרי מותר וכ"כ הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ט מעכו"ם. ולהאי שיטתא לא מצינן לאוקמי להמתני' ביריד של ע"ז ומטעמא דדמי ע"ז. ולשיטת ר"ת הביאו התוס' בשמעתין דף י"ב ע"א ד"ה דכוותה וכו' דמחלק בדמי ע"ז שכתבו דההיא דהשוכר את הפועל דשרי בחליפי ע"ז היינו דוקא בעכו"ם שפורע חובו מדמי ע"ז שמכר דהאי דאמרינן דע"ז תופסת דמיה היינו מוהיית חרם כמוהו והיינו דוקא כשמחליפה ישראל אבל כשהחליפה עכו"ם לא שייך זה אבל הכא ובפ' אין מעמידין מיירי שהעכו"ם מקצה הדמים לצורך ע"ז אחרת ולכך אסורין הדמים וכ"כ הרא"ש ז"ל בשמו בפ' השוכר את הפועל שם ולפי שיטה זו שפיר מצינו לאוקמי כדמשמע מהכא דביריד איירי והכי משמע מהתוספתא בפ"ק דתני בדינא דמתני' יריד שבאותו הדרך אין הולכין באותו הדרך. אבל לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ע"כ דלא מצינן לאוקמי כהתוספתא וכהאי דהכא דהא מדחי להך טעמא דקאמר בפ' אין מעמידין ולא צריכנא ליה לפי המסקנא דהשוכר את הפועל. ונמצינו למדין ג' שיטות בדינא דמתני' ובפירושה שיטת רש"י ז"ל דמפרש לה ביום אידן איירי ולא רצה הוא ז"ל לפרש כהתוספתא וכהך דהכא משוס דבזה ס"ל כשיטת הרי"ף והרמב"ם דדמי ע"ז ביד נכרי מותר וכ"כ בהג"א בשם הרשב"ם שכתב בשם רש"י ז"ל. אלא דבזה הוא חולק עליהם בדין לשאת ולתת ביום אידם דדוקא דבר שאינו מתקיים אסור ליקח מהן כדלעיל ולפיכך מצינן לפרש לשיטתו דביום אידו מיירי המתני'. אבל לשי' הרי"ף והרמב"ם דסברי כשי' הגאונים דחולקין על רש"י ז"ל בזה דס"ל דאפי' דבר המתקיים אסור ליקח מהן כמו שהבאתי לעיל א"כ לא מצינן לפרושי המתני' ביום אידן דא"כ קשיא סיפא דמתני' אמאי שאינן מעוטרות מותרות וביריד של ע"ז נמי לא מצינן לאוקמי דאם כן קשיא רישא אמאי אסור משום דמי ע"ז ביד הנכרי וע"כ לפרושי טעמא דמתני' משום אסור לכנוס למקום ע"ז ומשום חשדא ובע"ז תוכה לה אסור וחוצה מותר וכן איפכא כדכתב בפי' המשנה וכך הם דבריו ז"ל בחבורו שם הל' ט'. ולשיטת ר"ת מצינן לפרושי ביריד של ע"ז וכדמחלק הוא ז"ל. ומזה נבין השגת הראב"ד ז"ל שם וטעמו של הרמב"ם ז"ל דהראב"ד כתב בתוספתא מפרש לה ביריד ובמשא ומתן עמהם וכו'. וזהו עולה לפי שיטתו דס"ל כשי' ר"ת ומצינן לאוקמי כפי' התוספתא וכהך דהכא. אבל לשי' הרי"ף והרמב"ם א"א לפרש כן וסוברים ז"ל דהתוספתא וסוגיא דהכא ס"ל דדמי ע"ז ביד נכרי אסור והם ז"ל פסקו כמסקנא דהש"ס דילן וכרב נחמן דהשוכר את הפועל. ובזה עולין כל השיטות יפה כל חד למאי דס"ל. ועיין לקמן פ' השוכר את הפועל הלכה א' ד"ה אסי אמר ויתבאר עוד מזה:

תיפתר ישראל ישראל. לא קאמר הכי אלא לדיחויא בעלמא דמצינן לאוקמי בהכי אבל לפי המסקנא מחלקינן בין לוקח מן התגר ובין לוקח מבעל הבית כדאמר לקמן דאם היה פונדק מותר ובפרגמטיא א"ר יוחנן וכדמסיק ר' יוחנן התם בדף י"ג ע"א דמה"ט לא פליגי הני ברייתות אהדדי:

ישראל שהולך ליריד וכו'. זו היא ברייתא דפ' אין מעמידין שהבאתי לעיל בד"ה ביריד שנו ופירשתיה בפנים מטעמא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל ומ"מ סוגיא דהכא משמע כפי שיטת ר"ת דמחלק בדין דמי ע"ז ביד הנכרי וכפי אשר נתבאר לעיל כל חד וחד לפי שיטתו ולפירושו להמתני' ע"ש:

שנייא היא דאמר ר' יוחנן לא אסרו דבר שהוא חיי נפש. ופת של נכרים מותר במקום שאין פת ישראל מצויה ג"כ מהאי טעמא כדאמרינן לקמן בפ"ב הל' ט' מקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שיהא פת נכרים אסורה ועימעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש. והתוס' בדף י"ג ע"ב ד"ה ר' ירמיה זבן פיתא הביאו לזה וכתבו וא"ת הלא פת דבר שאין מתקייס הוא ואמרינן לעיל דאין לוקחין מהן וי"ל דפת דבר חשוב הוא וקפץ עליה זבינא והוי כדבר המתקיים. וזה סותר למה שכתבנו לעיל בדף י"ב ע"ב ד"ה עיר שיש בה ע"ז ומיהו קשיא אי ביום אידו מיירי היאך לוקחין מהם וכו' ואלו בגמרא דהכא אמרו זבן חד פיתא ועלה דההיא עובדא אמרי' בירושלמי וכו' ור"ל משום דיש גורסין בגמרא דילן חד פרתא או ביתא כדכתב הרא"ש ז"ל והלכך סיימו ועלה דההיא עובדא אמרי' בירושלמי א"ל חד לחבריה ואת לא לקחת גלוסקין אלמא דפת הוה ומכח קושיא זו הכריחו שם דביום יריד מיירי ולא ביום אידו וכמה שהבאתי לעיל וא"כ העלו דפת דבר שאינו מתקיים הוא. וצ"ל דלא כתבו כאן אלא לפי שי' רש"י דפי' שם דביום אידו מיירי. ומיהו בעיקר קושייתם שם כבר תירצו בגמרא. הכא דשנייא היא דבר שיש בו חיי נפש ואי משום הא לא ארייא דביריד מיירי וכבר נתבאר לעיל דבלאו הכי סוגיא דהכא ביריד מיירי:

וקשיא הוא שאל ליה דא ומגיב ליה דא למאי דקאמר הכא בהדיא ואינו חושש שמא ניער הנכרי בקדירה וזהו כדמפרש רבא להא דרבי חנינא התם בדף י"ב ע"א דלא חשו להם חכמים משום בישולי נכרים וטעמא דהכא מקשי שהשיב לו מה דלא שאל משום דסוגיא דהאי ש"ס אזלא כפי התוספתא דביריד הויא חששא משום דמי ע"ז ביד הנכרי כמו שנתבאר לעיל בריש ההלכה וא"כ לא דמיא דבישולי נכרים איסורא דרבנן הוי והכא איכא חששא משום איסורא דאורייתא:

אם היה אכסנאי וכו'. הרא"ש ז"ל הביא לזה וכ"פ הטור בסי' קמ"ט:

רבי יוחנן אמר בהדס. מחלפא שיטתיה דר' יוחנן לדר"ל ודר"ל לר' יוחנן בהא לפי גירסא דהתם בדף י"ב ע"ב. ומיהו למאי דמפרש הכא לטעמייהו ובמאי דפליגי יש לומר דר' יוחנן דהכא נמי ס"ל דכל היכא דמהני לע"ז אין ה"נ דאסור והכא לטעמא דמתני' קאמר דמשום תקרובת ע"ז הוי ולא מסיים לה בהדיא דבשאר מינין מותר אע"ג דיהיב מכסא לע"ז כדמסיים התם אליבא דר"ל דקאמר הכי. והכא לא קאמר אלא דאי טעמא הוי משום תקרובת א"כ הכל אסור אף מה דמוסיף על השייך לעיטור החנות:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה