מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה ב
טרטימר חצי ליטרא הוא וכו'. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' ממרים הל' ב' והוא שיאכל משקל חמשים דינרים מבשר זו במלוגמא אחת וישתה חצי לוג מיין זה בבת אחת וכתב הכ"מ דהכי משמע ליה לרבינו ולא כתב מהיכן למד לומר כן ואני מצאתיו בתוספתא פ' אחד עשר וז"ל ואפילו העלה על שלחנו כשלמה בשעתו אין נעשה בן סורר ומורה עד שיתן לתוך פיו כשיעור:
רבי יוחנן אמר נמנין עליהן. פלוגתייהו גם בבבלי פ' כיצד צולין דף פ"ד ע"א והביאו התוס' שם להא דר' אבהו דהכא לתרץ רומיא דר"ל אדר"ל ומסיק התם דהדר רבי יוחנן לגבי דר"ל ואוקי מתני' דהעור והרוטב דמשמע דבתר השתא אזלינן כיחידאה כדאמר התם דף קכ"ב ע"ב ומש"ה השמיט הרמב"ם לעור הראש עגל הרך בפ"ד ממ"א הלכ' כ"א בין לענין איסור אכילה בנבלה בין לענין טומאה בפ"א מהל' אבות הטומאות וכן לעור הפרסות דכיחידאה הן. וא"כ ה"נ לכ"ע לאו כבשר הן שיתחייב עליהן:
לוין ברבית לחבורת מצוה ולקידוש החודש. הרא"ש ז"ל בתשובה כלל י"ג סי' י"ז כתב דלא הותרה רבית קצוצה אלא להקדש שהוקדש לבדק הבית אבל בהקדשות שמקדישין האידנא לתלמוד תורה ולס"ת ולבהכ"נ וכו' כללו של דבר אין הקדש בזמן הזה שיהא מותר להלוות ברבית קצוצה אבל ברבית דרבנן מותר להלותו דלא גרע ממעות יתומים שהתירו חכמים ז"ל להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד וה"ה בשאר רבית דרבנן כגון משכנתא דמקרקעי עכ"ל והביאו העור י"ד סוף סי' ק"ס ובתשו' הרשב"א ז"ל סי' תרס"ט משמע דסתם רבית מותר לתלמוד תורה דלא חילק שם אבל כבר הסכימו האחרונים ז"ל דדוקא ברבית דרבנן מותר לדבר מצוה ומיתפרשא הא דהכא ג"כ ברבית דרבנן דוקא: