אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית

פרק ז · הלכה ז

הלכה ו

הבא על הזכר. התיו"ט תמה למאי נפקא מינה נקט לה הכא ולמאי דפירשתי בפנים ניחא והא קמ"ל דתנא דמתני' כר' ישמעאל ס"ל וכדאשכחן בסתמא דמתני' דריש כריתות דקאמר התם בדף ג' ע"א דחשיב ליה הבא על הזכר והביא זכר עליו וס"ל כר' ישמעאל דחייב שתים וכן ס"ל בהבא על הבהמה כוותיה דנפקא לן מהאי קרא גופיה אזהרה לנשכב. והתם פריך אי הכי ניתני נמי הבא על הבהמה והביא הבהמה עליו הא אמר אביי אף לר' ישמעאל אינו חייב אלא אחת דכי כתיב לא יהיה קדש בגבר' כתיב וזהו לפי מסקנת הש"ס דהתם בפרקין דף נ"ד ע"ב דמסיק ליה כאביי בדרשת ר' ישמעאל בנשכב לבהמה דלא נפקא ליה מלא יהיה קדש אלא באם אינו ענין מכל שוכב וכו' ולעיל גבי זכר נקט בכריתות כר' אבהו משום דבהא לא פליג אביי אדר' אבהו וכולי עלמא ס"ל אליבא דר' ישמעאל דחייב שתים ולכאורה אליבא דר' יוחנן דכריתות דמפרש למתני' דהתם דרישא כר' ישמעאל היא הוה קשה למאי דפרישית טעמא דמתני' דהכא דנקט כאן הבא על הזכר בהדי הבא על הבהמה דזה אתיא אליבא דר' אבהו לר' ישמעאל בענין דרשת נשכב לבהמה והא החם סתם לן תנא כאביי לר' ישמעאל אבל באמת לפי מסקנת הש"ס דכריתות בענין אוקמתא דמתני' דהתם לק"מ דהא מסיק התם כר"א משמיה דרב דתנא תני ל"ג חטאות ותני אינך לסיימינהו לכריתות וכדמכריח הש"ס שם מדקתני פסח ומילה במתני' ולפ"ז רישא דמתני' דהתם ככ"ע אתייא דלא נחית התנא למניינא בחטאות אלא באלו שלשים ושלשה דחשיב בגברי וע"ש והשתא שפיר מצינו למימר דתנא דידן דהכא כרבי ישמעאל ס"ל וכדמפרש ר' אבהו לטעמיה ותו לא קשיא רומיא דסתמי אהדדי. והרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' שגגות הל' א' פסק כר"ע דפליג בברייתא אדר' ישמעאל והלכתא כוותיה ולא הוי למאי דפרישית כסתם במתני' ומחלוקת בברייתא דאמרינן בפ' החולץ דף מ"ב ע"ב דהלכה כסתם דהא מיהת לא סתם לן תנא בהדיא כרבי ישמעאל:

שכב את הבהמה ונשכב הימנה וכו' חייב שתים. האי תלמודא ס"ל הואיל וחלוקין במקראות גבי עונש הן אבל התם קאמר אביי דאפי' לר' ישמעאל אינו חייב אלא אחת דקדש בגברי כתיב וכמה שהוזכר לעיל:

שכב שני זכרים כאחת. כלומר בהעלם אחת וסברת דהאי תלמודא אזלא כהאי דאמרינן מעיקרא בכריתות דף ט"ו ע"א גבי בא על חמש נשיו נדות דחייב על כל א' וא' מפני שהוא גרס להן אבל התם אידחי ליה האי טעמא ולא אמרינן הוא גרס להן אלא דטעמא הוי מפני שגופין מחולקין הן וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' שגגות כהאי דהכא דהיכא דהמעשה היה בשני זכרים ובשתי בהמות חייב שתים אפי' בהעלם א' ומטעמא דגופין מחולקין ועיין לעיל בשמעתתא דאלו הן הנסקלין מ"ש מענין זה:

לעולם אין מתחייב עליה עד שתהא בת ג' שנים ויום אחד. זהו כשמואל התם דף ב"ד ע"ב אבל המסקנא כרב דאמר דהנשכב צריך שיהיה בן ט' שנים ויום א' כדיליף שם:

את יליף הריגה מהריגה וכו'. התם בדף הנזכר מייתי ברייתא דיליף תהרוגו דכתיב ברובע לבהמה מתהרגנו דגבי מסית וצ"ע אמאי לא גמיר מוהרגת דקרא דבתריה דכתב שם דמיהם בם וכדמשמע דיליף הכא כן:

הגע עצמך שבא עליה שוגג וכו'. התם בדף נ"ה ע"ב בעיא דלא איפשיטא היא אם תקלה וקלון בעינן או דילמא קלון אע"פ שאין תקלה ופסק הרמב"ם בפ' א' מא"ב הני י"ח דפטורה אם בא עליה בשוגג וכן היא המסקנא דהכא דאף דנראה מדברי ר' בא בר ממל דקאמר בפשיטות דהיא נסקלת מ"מ הא לא קאי וכדאקשי ליה ר' שמעון כדפרישית ואם דיש לפרש דר' שמעון על מתני' קאי אמאי תלי בתקלה שמעינן מיהת דהוכחה גדולה וראיה גמורה דתקלה לחוד לא סגי מדפטורה בחרש בה בשבת ותקלה וקלון בעינן דכי היכי דלא סגי בתחלה בלא קלון ה"נ בקלון בלא תקלה פטורה וכדנראה דמסיק לית לך וכו' וזהו במזיד הוא דשייך וכדמישתעי בהאי קרא דאייתי:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה