מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה א
זה בורר. כשזה בורר וכך אמרו בגמרא התם וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל ריש פ"ז דסנהדרין אחד מבעלי דינין שאמר איש פלוני ידון לי וכו' ור"ל אחר שאין מסכימים לפני איזה ב"ד וזה בורר וכו' אז שני הדיינים האלו הם בוררין להן דיין שלישי וא"צ דעת בעלי הדין לזה ולדברי חכמים וכך הם דברי הטור ריש סי' י"ג:
אמר ר' זירא וכו'. היינו דאמרי במערבא משמיה דר' זירא התם בריש פרקין וכדפי' רש"י ז"ל שכל א' וא' יחשוב בדעתו כך אבל הדיינים בעצמן צריך שיאמר ע"פ הדין כדכתב הרא"ש ז"ל שיש חסרי הדעת טועים בדברי רש"י ולא דקדקו בדבריו וכו' ע"ש:
וקשיא על דרבנן. נראה דלא חש הש"ס לשנות האי קושיא דהא לכאורה איכא למידק למאי דס"ד דאין סברא לומר דהדיין החדש צריך שיסכים על הדיין השלישי שכבר נברר א"כ אם הבעלי דינין מסכימים לשלשתן הרי הן מסכימים דל"פ רבנן אלא לומר דבדעת דיינים סגי ולכאורה קשה להבין הקושיא אמנם הנראה בזה לומר דלמאי דקאמר התם למסקנא דעת הדיינים כ"ע ל"פ דבעינן וכו' ס"ל להאי מקשה הכא דהיכא דמת א' מהדיינים הראשונים לא נמצאו שלשתן וכו' כלומר שהרי אין כאן דעת הדיינין על זה השלישי וליכא כ"א דעת בעלי דינין לחוד וס"ל לסברא מוחלטת דא"צ דעת הדיין החדש שסכים להשליש והלכך מקשה הכי אבל באמת אין כאן קושיא לפי מסקנא דהתם דאם דעת הדיינים על כרחך הוא דבעינן לכ"ע א"כ אם מת א' מהן וזה בירר לו דיין חדש חזר הדין כבתחלה דאלו ל' הדיינים צריך שיסכימו על הג' ומרוב הפשיטות לא זכרו הפוסקים מזה כלום: