מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ה
שמשם נפסקו דמים. ראית' ביפ"מ שפי' פסקו דמים שמאז לא היתה עוד מלחמה כי זו היתה המלחמה האחרונה שנלחם דוד עם הפלשתים. וכמדומה לי שאין הכתוב מעיד כן שהרי כאן כתוב ודוד אז במצודה ונציב פלשתים אז בבית לחם וא"כ לזמן המאוחר ביותר היה המעשה הזה בזמן שמשחו לדוד למלך על ישראל כדכתיב וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל וגו' וישמע דוד וירד אל המצודה וכמה מלחמות היו לו עוד עם פלשתים כדכתיב אח"כ ויוסיפו עוד פלשתים לעלות וגו' ואחר העלותו את ארון האלהים אשר היה אחר זה כתיב ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם. ובענין סוגיא זו דברי ר' חייא בר בא דדריש הלכה נצרכה לו וכדקאמר לעיל במה היתה השאלה אזלו כמ"ד בבבלי פ' הכונס דף ס' ע"ב דלמקלייה היתה השאלה וכמה שבארתי בפנים כפי דברי התוס' שם דאיבעיא ליה אי חייב לשלם כשהציל עצמו מפני פיקוח נפש אלא דהכא מוסיף עוד בספיקות ושאלות ועיין סוף פ' החובל מענין מציל עצמו בממון חבירו מה שנתבאר שם בס"ד:
בנין בית המקדש נתאוה. כדפרישית שנתאוה לידע מקום בנין ביהמ"ק ובזבחים דף נ"ד ע"ב קאמר שהיה עוסק עם שמואל בבנין רומו של עולם ודריש התם באפרתה דאתי מאפרים וכו'. ולפי דרשא דהכא מתפרש באפרתה. כפשוטו. ואפשר דאף שעמד על המקום בימי שמואל היה רוצה לחזק הדרש ולחזור ולחקור עוד הפעם: