מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ב
הדא אמרה ספסל אין בו משום כפיית המיטה. התוס' בפ' ואלו מגלחין דף כ"ז ע"ב ד"ה מן המנח' ולמעלה כתבו נראה לי דמכאן סמכו שלא לישב ע"ג כסא וספסל אע"פ שאין ראיה גמורה דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא מצינו כפייה בכסא וספסל. ולכאורה ממתני' מוכח דמותר לישב ע"ג ספסל ומשמע מהכא דמדמי כ"ג לשאר כל האדם בענין זה והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' אבל לא כתב אלא מכפיית המיטה לפי מנהגם שהיו נוהגין. ובסוף פ"ד כתב וחייב לישב על מטה כפייה ובשאר ימי האבל וכו' ולישב על גבי מפץ או קרקע וכו' והעור בי"ד סי שפ"ז כתב בשם הרמב"ן ז"ל שנוהגין כן:
מתניתא ביום ראשון מה דתני ביום שני. הרא"ש ז"ל הביא להך דהכא בפ' מי שמתו וכן הטור בא"ח סי' ע"ב והרמב"ם ז"ל השמיטו דסמיך על האי ברייתא דקתני התם בדף י"ט ע"א ולא חילקו כלום:
עד שלא יתחיל ש"צ לענות אמן וכו'. ובבבלי שם דף כ"א ע"ב אמרו עד שלא יגיע למודים ולקדושה וכבר כתב הב"י בסי' ק"ט בשם תה"ד דיש לנהוג באלו שני אמנים כהך דהכא. והתוס' והרא"ש הביאו שם להך דהכא וכגי' מפ' תפלת השחר ומחקו תיבת מוסף דגריס התם דאין מתפללין י"ח ברכות בתפילת מוסף של חול וע"ש ולולי דבריהם היה נלע"ד דא"צ למחוק אלא דשם השמיענו דאם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע לאמן יתחיל וכו' והיינו באמן דהאל הקדוש ואגב מייתי התם הא דאיתמר לעיל בפ' מי שמתו באיזה אמן אמרו וכו' כדרך הש"ס הזה דמייתי מה דאיתמר בעלמא איידי דאיירי בהאי ענינא וכלומר דמהתם נדע דבאמן דהאל הקדוש מיירי הכא דשבת הוא וע"ש וא"כ גם לפי גי' זו סובר האי תלמודא ג"כ דאין מתפללין י"ח ברכות במוסף של חול וראיתי בחידושי הרשב"א ז"ל ומפרש ג"כ סוגיא דתפלת השחר כפשטה בדעתם ז"ל:
משום כבוד חייבין. כלומר משום כבוד עצמן וגי' הברייתא דהתם בפ"ג דף י"ט ע"ב מחמת האבל פטורין מחמת עצמן חייבין ופי' רש"י ז"ל מחמת עצמן ולא מחמת כבוד. והיינו הך דפרישית שלא לכבוד האבל וגי' הרי"ף ז"ל כגי' התוספתא בהא דקתני מחמת כבוד:
כמשנה ראשונה. ובפ' מי שמתו ב' נוסחאות וס"א כמשנה אחרונה. ומ"מ עיקר הגי' הנכונה כדאיתא בבבלי פירקין דף י"ט ע"א בראשונה היו אבלי' עומדין וכל העם עוברין והיו ב' משפחות בירושלים מתגרות זאת אומרת אני עוברת תחלה וכו' התקינו שיהו העם עומדין והאבלים עוברין וכן צריך לגרוס הכא דמשום תחרות התקין ר' יוסי בציפורי שיהו המשפחות עומדות והאבילים עוברין: