מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ה
תרתיהן לקולא כו'. האי אתייא כמ"ד דאמרינן קצצתן זו היא עשייתן אבל כל הפוסקים הסכימו כהאי דשמואל התם בדף י"א דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן אלא דלעולם צריך לנענע אתר שקצצן כל זמן שאין הסכך הכשר רבה עליהן ואם הסכך כשר רבה עליהן ואעפ"י שלא קצצן לגמרי אלא שקצץ והשיר את העלין מהענפים אע"פ שמחוברין הן למטה הסכך הכשר מבטלן כמבואר כל זה לעיל בהלכה ג' ד"ה שני סככין וע"ש מה שביארתי בס"ד:
ומאן דאמר פסולה בחבלים של פשתן. והוי כדברי הרמב"ם וטעמו כמה שכתב בפ"ה בהל' ד' סיככה בפשתי העץ וכו' ואם דק ונפץ אותן אין מסככין בו מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינן מגידולי קרקע וכו' ע"ש והיינו טעמא דמחלק הכא בין חבלים של סיב ובין חבלים של פשתן והביא הה"מ ז"ל שם הא דהכא:
דין כדעתיה ודין כדעתיה וכו'. התוס' מביא לזה בדף י"ב ד"ה בפסולת גורן ויקב. והתם קאמר להא דקאמר ר"ל דילפינן מקרא ואד יעלה מן הארץ הניחא לר"א דאמר ענני כבוד היו אלא לר"ע וכו' עד דקאמר ר' יוחנן אמר קרא באספך מגרנך מיקבך וכו' ומשמע דאליבא דר"ע הוא דבעינן למילף מהאי קרא לטעמא דמתני' אבל למאי דקאמר דר' יוחנן ס"ל עננים מלמעלה היו א"כ לר' יוחנן אף אליבא דר"א ע"כ דאתינן להאי קרא דבאספך ובמקום אחר הארכתי בזה: