מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי משה מרגלית
פרק ז · הלכה ג
או בעצם אדם. לאו דוקא דהא בהאי קרא על פני השדה כתיב ודרשו מכאן לטומאת אהל ועצם כשעורה אינו מטמא באהל אלא אקרא דלקמיה קסמיך דכתיב וכל הנוגע בעצם וגומר ומהכא דריש לעצם כשעורה. ומכאן ראיה למה שכתב הרמב"ם בפרק ג' מטומאת מת הלכה ג' טומאת רובע עצמות באהל וטומאת רביעית דם וטומאת אבר שאין עליו בשר כראוי יראה לי שכולן טומאתן אינן דין תורה שהרי אין הנזיר מגלח עליהן ואינו חייב עליהן על ביאת מקדש וכל טמא בטומאה של תורה חייב על ביאת המקדש לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה ע"כ. דקרא דעל כל נפשות מת דדרשו מיניה לרביעית דם ס"ל דאסמכתא בעלמא הוא כדכתב הכ"מ שם והראב"ד הק' עליו שהרי אבר שאין עליו בשר כראוי היינו עצם כשעורה והנזיר מגלח על מגעו ומשאו והכ"מ תירץ שכבר ימצא אבר שאין עליו בשר כראוי שלא יהא בו עצם כשעורה כגון שהוא מנפל קטן. ומהכא בהדיא שמעינן כדברי הרמב"ם דהא בנתיים שנחלקו ע"כ בשאין בו עצם כשעורה מיירי ופסק כר' יוחנן להקל:
ופליג על רבי ירמיה. והכי מסיק נמי בפרק תינוקת דף ס"ח דסככות ופרעות לאו אהל מדאורייתא הוו וכן משמע בסוף פרק דם הנדה וכדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל דכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה והא דקאמר פליג על ר' ירמיה ולא על ר' יוחנן משום דאפשר לפרש דברי ר' יוחנן דלעולם לשרוף עליהן את התרומה קאמר ולא ללקות שעשו אותן כתורה לענין תרומה לשרוף אפי' על ספק מגען דאלו בששה ספיקות מד"ס ששורפין עליהן את התרומה דוקא על ודאי מגען וספק טומאתן אבל על ספק מגען לא משום דהוי ס"ס כדתנן בטהרות שם והכא כודאי טומאה עשו חכמים להן וכמו שכתבו התוס' בפרקין דף נ"ד ובשלהי דם הנדה דאע"ג דספק טומאה ברה"ר טהור בסככות ופרעות גזרו חכמים טומאה אפילו ברה"ר וה"ה לענין זה:
רובדי אילן שיש בהן ארבעה על ארבעה הנזיר מגלח. דמיא להא דתנן בפ"ח דאהלות הסככות והפרעות שהן יכולין לקבל מעזיבה בינונית מביאין את הטומאה וחוצצים וכדפירש שם הרמב"ם וכן בחבורו בפי"ג מט"מ דטעמא שצריך שיקבלו מעזיבה מפני שאהל שמביא וחוצץ צריך שיהא חזק ובריא והלכך נקט הכא ד' על ד' וכתב עוד שם כשיכולים לקבל מעזיבה מטמאים מדאורייתא וכדר' יוחנן שהנזיר מגלח עליהן ומה"ט נמי לא חש ר"י לקושיית רבי יוסי דלקמיה משום דסמיך אהאי מתני' דאמרן:
רוב בניינו כו'. עיין לעיל הלכה ב' ד"ה ואי בעי מ"ש שם:
ימים של גידול שער עולין כו'. למאי דדריש הכא מקרא לא מסיק טעמא מ"מ ימי גמרו אין עולין לו ובבבלי לא קאמר אלא מסברא דימי חלוטו שכן טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך אין עולין לו וימי הסגירו שאין טעון תגלחת ואינו מביא קרבן לפיכך עולין לימי ספרו למדין מימי חלוטו שאין עולין משום שטעון תגלחת כימי חלוטו: