מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ג
נטמא יום שלשים סתר את הכל. דס"ל לרבנן לא אמרינן מקצת היום ככלו אלא בנזיר טהור ולענין תגלחת והבאת קרבנותיו שאם גלח ביום שלשים בדיעבד יצא כדפרישית בהלכה א' לרב מתנה דקיי"ל כוותיה אבל בנזיר שנטמא ביום שלשים קודם תגלחת והבאת קרבנותיו לא אמרינן מקצת היום ככלו להחשיב כאלו נטמא לאחר מלאת. אלא ודאי נטמא נזרו וסתר הכל כיון דלא השלים כל נזירותו בטהרה ולר"א אפי' בנזיר שנטמא ביום מלאת ס"ל דמקצת היום ככלו כ"כ התוס' ריש פרקין ופ"ק בסוגיא הנזכרת בהלכה א':
מנזיר טמא למד ר' אליעור בבבלי פ"ו דף ל"ט גבי הא דאמר לר"א אם גלח לאחר מלאת אינו סותר אלא ו' דיליף תגלחת טהרה מתגלחת טומאה כלומר סתירה שהיא ע"י תגלחת מסתירה דע"י טומאה דמתני' דהכא. והכא הכי קאמר דיליף סתירת טומאה שהיא סותרת שבעה לאחר מלאת כמו דמצינו שנזיר טמא מגלח לאחר ו' ונראה דה"נ ס"ל לסוגיא דהתם דר"א יליף הכא מנזיר טמא והדר יליף לה מינה דתגלחת ג"כ אינה סותרת אלא ז':
בשעה שנזר סתם כו' השביעי שלו עולה לו מן המנין. לר"א קאמר דמחלק הכי דהא אמרי' לעיל בפ"ב הלכה ט' דנזיר שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין אפילו בנזיר סתם כמפורש התם: