מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ה
אם כמנין ימות השנה צריכה. והרמב"ם ז"ל בפ"ג הל"ז פסק בפשיטות ואם אמר סתם מונה שנ"ד נזירות שהרי בארנו שכל הנדרים הולכין אחר לשון בני האדם ואין כל העם קורין שנה סתם אלא לשנת הלבנה וכתב שם הכ"מ הטעם דפסק כן נגד בעיא דלא איפשיטא הכא משום דתנן בפ"ד דטהרות ספק נזירות מותר ע"כ ואי משום הא קשיא אמאי לא פשיט לה האי ש"ס ממתני' דהתם אלא ודאי טעמא דהאי ש"ס לשיטתיה אזיל דפליגי לעיל בפ"ט דנדרים אם הולכין בנדרים אחר לשון בני האדם או לא ולכיכך מספקא ליה והרמב"ם פסק כשיטת הבבלי דפשיטא ליה דהולכין אחר לשון בני האדם. אחר כתבי זאת מצאתי לבעל משנה למלך שתירץ כן:
ואתייא דשמעון הצדיק כר"ש. משמע דהכי מסיק לה דכ"ע נזיר טהור נמי חוטא הוא ודרבי יהודה במתני' דקאמר זכות היא לו לפי פירושא דהאי ש"ס יחידאה היא אבל מש"ס הבבלי נדרים דף י' משמע דשמעון הצדיק פליג אדר"ש וס"ל דלאו חוטא מיקרי אלא אשם נזיר טמא הוא דלא אכל כדאמר התם ומסוגיא דהתם לא שמעינן מידי למסקנא דהא רבי יהודה ושמעון הצדיק בחדא שיטתא קיימי ור"ש ור' אלעזר הקפר בחדא שיטתא דאפילו נזיר טהור חוטא הוא והוו תרי לגבי תרי ועיין בר"ן שם ומדברי הרמב"ם בסוף הלכות נזירות משמע נמי כעין דהכא דכתב שם אבל הנודר לה' דרך קדושה ה"ז נאה ומשובח ושמא דלא אתא אלא להוציא בנודר דרך כעס כדמשמע מדבריו וע"ש ואין להאריך:
הדרן עלך כל כינוי נזירות