מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה א
הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק. לישנא דשלוק משמע שמבושל יותר מדאי כדמצינו פ' כל הבשר דף קי"א הכבד אוסרת ואינה נאסרת ושלוקה אוסרת ונאסרת ומשמע נמי בשיל ולא בשיל כמאכל בן דורסאי כדאמר בהאי תלמודא פ"י דתרומות הלכה ח' חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו אח צירם אמר רבי יוחנן לית כאן נכבשים אלא נשלקין דכבוש כרותח הוא אלמא דשלוק בציר ממבושל ואפילו מכבוש וכתב הרשב"א ז"ל דבודאי דשלוק משמע הכין ומשמע הכין ומיהו גבי נדרים לא משמע אלא שאינו מבושל כל צרכו כדקאמר הכא בגמרא דהא דשרי בשלוק משום דבנדרים הלכו אחר לשון בני אדם וכיון שכן כל שהוא מבושל הרבה מבושל קרו ליה אינשי ואסור אלא כשאינו מבושל כל צרכו קרוי שלוק ושרי וכן הסכים הר"ן והתו' ודלא כפי' רש"י והרא"ש ועיין בתוס' פ' כל שעה דף ל"ט ד"ה לא שלוקין וכו' ומהכא לא משמע כן אלא הא דקתני היה מבשל אח השלמים או שולקן בבשיל ולא בשיל הוא דמלשון התורה קרוי בישול כדמפרש הכא בהדיא:
לא אמר רבי יאשי' אלא לחומרין. וא"כ אם אמר קונם יין שאיני טועם מיד אחר החג אסור בי"ט האחרון לרבי יאשיה אבל בבבלי ריש פרקין קאמר אפי' לרבי יאשיה הולכין בנדרים אתר לשון בני אדם והא דפליג אמתני' ואוסר בצלי ובשלוק משום דבאחרי' דרבי יאשיה קרו לצלי ושלוק מבושל וא"כ יו"ט האחרון של חג בכלל החג הוא בין להקל בין להחמיר:
מהו שיהא מותר מן המעושן כו'. כל הני בעיות לא אפשיט ופסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מנדרים דהולכין אחר לשון בני העיר ואם מקצתן קורין כך ומקצתן אין קורין אין הולכין אחר הרוב אלא ה"ז ספק נדרים ולהחמיר ואינו לוקה ולענין שבת פטור וכן לבב"ח ולענין בישולי עכו"ם פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ז ממ"א שאינו כמבושל ומותר משום דבישולי עכו"ם מדרבנן הוא:
אלא כיני תבשיל שאסור בצלוי ובשלוק מותר בעבה כו'. כאשר הגהתי בפנים כן גי' הרשב"א והר"ן ז"ל ומה שהועתק בב"י בסי' רי"ז אסור בעבה כגירסת הדפוס אשר היה לפנינו טעות דמוכח הוא:
אסור בביצה מגולגלת. כתב הרמב"ם פ"ט הל' ז' הנודר מן המבושל מוחר בביצה שלא נתבשלה עד שכפתה אלא נתגלגלה בלבד ע"כ וכתב עליו הטור סי' רי"ז ולא נהירא דבירושלמי אסר אותו בהדיא והכ"מ מפ' דהאי דהכא בקרושה קצת מיירי וכך הם דברי הרמב"ם בשלא כפתה כלל ועיקר אבל כפתה קצת אסורה וע"ש: