מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה א
ארבעה נדרים. רב ושמואל תריהון אמרין אלו הן צריכין היתר חכם. וגי' הרא"ש ז"ל בפסקיו דרב ושמואל נמי אילו אינן צריכין היתר חכם קאמר. וכן מוכח משיטת הבבלי כי אמריתא קמי' דשמואל כו' וצ"ל לפי זה הא דשמואל השיב לאיסי חגר עליה מותנא בלשון בתמיה הוא כלומר וכי תחגור עלה בחבל ללמוד כל הנדרים מכאן דשאני ארבעה נדרים אלו וכן הסכמת כל הפוסקים שאלו אינן צריכין היתר חכם:
הרי זה מעמיד וזה אינו מעמיד כן גי' הרשב"א והרא"ש ז"ל בפסקיו ועל המוכר או הלוקח קאי וכך כ' הטור ריש סי' רל"ב אבל גירסת הר"ן ז"ל היה מעמיד אצל זה ואצל זה אינו מעמיד ואמוכר חפץ לשנים מתפרשא שהיה בדעתו לידור לאחד מהם בדוקא ולחבירו כדי לזרז כיון שבעל אצל זה בטל אצל זה וכגירסתו נראה מהא דתלמידיו דר"ח דלקמיה ולדינא שני הפירושים אמת הן כמה שהביא הב"י בסימן הנזכר: