מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נדה· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ג
על דעתיה דרב דאמר מעיין אחד הוא וכו'. האי שקלא וטריא דסוגיא דהכא נשתנית במקצת משקלא וטריא בסוגיא דהתם גבי פלוגתא דרב ולוי בפ"ד דף ל"ה ע"ב. וכן בהא דקאמר התם בשופעת מתוך מ' לאחר מ' דללוי לקולא משמע דלדידיה כל זמן שלא פסקה לא נסתם מעיין הטהור. והכא מדייק אליביה כעין דמדייק התם מברייתא דשוין ואיפכא מדייק התם ולרב. ובארתי הכא לפי משמעות הסוגיא ואין להאריך בזה. ולדינא מבואר הוא דקי"ל כרב דמעיין אחד הוא:
סומכוס אמר משום ר"מ עד ג' חדשים. תוספתא היא בפ"ק ומייתי לה התם בדף ח' ע"ב ומסקנא הכא להכרת העובר ג' חדשים שלימין וכן משמע מהתם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ט מא"ב הל' ד' משיוכר עוברה והוא שלש חדשים. ויתר הסוגיא מבוארת כבר ביבמות שם דהכא מספקא ליה לענין קושי לנפלים כדפרישית כאן והתם מסיק דקי"ל דאין קושי לנפלים והשאר מבואר הוא: