אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבי משה מרגלית

פרק ה · הלכה ב

הלכה א

הלוקח שדה ירק בסוריא וכו' ולוקט כדרכו והולך. הר"ש פי' הטעם להת"ק דפועלים לא ישכור דחיישינן לאחלופי למיעבד הכי בשדה שלא באו לעונת המעשרות ור' יהודה לא גזר וכ"כ הר"ב וכתב התי"ט על זה ולא אתברר לי מאי איכפת לן בלקיטת פועלין אף בשדה שלקח עד שלא באו לעונת המעשרות והרמב"ם בפ"ק מהלכ' תרומות השמיט הך דלוקט כדרכו משמע דפוסק כר"י וזה ג"כ תמוה עכ"ל ובאמת לפי' הר"ש לא נתברר הטעם מהאי חששא וגם לא נתברר עיקר טעם פלוגתייהו דהת"ק ורשב"ג ומחמת כן היה מקום לתמוה על שסתם הרמב"ם דבריו בדין זה דהיה ראה לכאורה דדעתו כר' יהודה בענין היתר שכירת הפועלים כל היכא דפטור מן המעשרות אבל אם נבואה לחקור להטעם דכל הני פלוגתות במתני' יתבאר לנו האמת ויגיד לנו את הכל. וזה הוא כמו שפירשתי בפנים לכולא דמתני' דלהת"ק דמחלק בין לקח עד שלא באו לעונת המעשרות דחייב ובין לקח משבאו דפטור היינו דוקא בשלקח הפירות בלבד לא קנה הקרקע אבל אם קנה גם הקרקע ס"ל להת"ק דלעולם מיחייב הוא דמעשרות ואפי' לא באו הפירות לעונת המעשרות. וההכרח לפי' זה מדנקט שדה ירק ולא נקט הלוקח שדה סתם אלא דהכוונה הוא שלקח שדה מלאה ירק ולא השדה עצמה והא דנקט ירק ולא קאמר שדה תבואה להשמיענו נמי אגב דהמעשרות בסוריא הכל מדבריהם הוא כמו הירק דלעולם מדבריהם הוא ואפי' בא"י ובסוריא הכל כדין ירק הוא כמו שזכרתי בפנים. ורשב"ג ס"ל איפכא דבקנה קרקע יש לנו לחלק בין קנה הפירות שלה עד שלא באו לעונת המעשרות דחייב מפני שגדל הכל ברשות ישראל וגם הקרקע שלו הוא אבל אם לא קנה אלא הפירות בלבד לעולם פטור הוא מפני שאין לו בגוף הקרקע כלום ולא הוי אלא כאריס בעלמא ומזה נתבאר לנו נמי טעם פלוגתייהו דת"ק ורשב"ג דהת"ק סובר כר"א דפ"ד דחלה אלא דמוסיף עליו דר"א קאמר התם דכאריס ישראל בקרקע של גוי חייב לעשר פירותיו וה"נ ס"ל להת"ק בשלא קנה הקרקע דכאריס הוא ואפ"ה חייב אבל בזה הוא מוסיף דדוקא בשקנה הפירות עד שלא באו לעונת המעשרות דאז גדלו הכל ברשותו ואם משבאו לעונת המעשרות ביד הגוי פטור אבל אם קנה גם הקרקע דאז הכל של ישראל הוא מיחייב הוא לעולם ורשב"ג דאיפכא ס"ל טעמיה דס"ל כר"ג זקנו בפ"ד דחלה כדקאמר בגמרא בסוף הלכה ואם כן בלא קנה הקרקע אינו אלא כאריס של הגוי ולעולם פטור הוא ממעשרות ואם קנה גם הקרקע ס"ל לרשב"ג לחלק דאם הפירות לא באו לעונת המעשרות חייב כדאמרן לפי שהכל גדל ברשות ישראל ואם משבאו לעונת המעשרו' ביד הגוי פטור ואחר שנדע טעם פלוגתייהו דת"ק ורשב"ג ובמאי הוא דפליגי (ולא תקשי לך דסברות הפוכות הן דהכלל שאין לנו לפרש דפליגי בסברות הפוכות אינו אלא בפלוגתא דאמוראי כדכתבו התוס' בפ' כיצד מברכין דף לט והתם אמוראי נינהו אבל לא בפלוגתא דתנאי כמו שכתבו התוס' בפ' הגוזל קמא דף צ"ה ע"ב ד"ה בשבח שע"ג גזילה ע"ש ותמצא דפליגי תנאי בסברות הפוכות וכן בכמה וכמה מקומות בהש"ס דוק ותמצא שכדברי כן הוא) ממילא נתברר לן גם טעם פלוגתייהו דת"ק ור' יהודה ובמאי הוא דפליגי דהת"ק דלא פטר אלא בשלא קנה קרקע וקנה הפירות משבאו לעונת המעשרות וכטעמיה דנתבאר ס"ל דהא דפטור דוקא בליקט הוא בעצמו דאז לא מיחזי כבעל הבית של השדה בעצמה אבל לא ישכור פועלים ללקט דנראה שהוא כבעל הבית של השדה ואף דבאמת אין גוף הקרקע שלו חייש דאתי לאחלופי ולמיעבד הכי גם בקנה הקרקע וכלומר שיבוא להורות היתר גם בקנה קרקע ולא יפריש המעשרות משום שקנה הפירות אחר שבאו לעונת המעשרות ובאמת להת"ק מיחייב הוא לעולם בקנה גם הקרקע כדלעיל ולפיכך עבדינן היכירא דלא ליתי למיפטר בקנה הקרקע ור' יהודה לא חייש להכי דאתי למיפטר אף בקנה קרקע זהו טעם פלוגתייהו דת"ק ור' יהודה בענין שכירות הפועלים ותרווייהו ס"ל דמה שפטרו בלקח משבאו לעונת המעשרות היינו דוקא בלא קנה גם הקרקע והשתא ממילא אזדא לה תמיהת התי"ט על הרמב"ם דהרי הרמב"ם כרשב"ג הוא דפסק בדין דמתני' דהכא דס"ל כר"ג זקינו דפ"ד דתלה דתנינן התם וחזרו לנהוג כדברי ר"ג וכו' וכמבואר מדבריו בפ"א דתרומות בהל' ט"ו וט"ז דבקנה פירות מן הגוי בסוריא בלא הקרקע לעולם פטור הוא דדינו כאריס שמבואר אח"ז בהל' י"ז. ובקנה הקרקע עם הפירות שבה אז דמחלקינן בין הגיעו לעונת המעשרות ביד הגוי דפטור הוא וא"כ פשיטא דאף בשכירות פועלים מותר ואין כאן שייכות לומר דכר' יהודה הוא ודלא כהת"ק דלא אזלא שיטת הרמב"ם כלל לא כהת"ק ולא כר' יהודה דאינהו בלא קנה הקרקע בדוקא מיירי כדלעיל ואיהו פסק כרשב"ג דלא מחלק כ"א בזה אם הפירות הגיעו לעונת המעשרות ביד הגוי דאז פטור הוא אפי' בקנה קרקע ובין לא הגיעו לעונת המעשרות דאז חייב בקנה גם הקרקע וזה מבואר. וכל זה הוא בסוריא דוקא שעיקר חיוב המעשרות מדבריהם אבל בא"י דין אחר יש להם כמו שביאר זה שם לעיל בהלכה י"ב דבא"י מיירי שם עד הל' ט"ו וכתב שם מכר הגוי הפירות שלו וכו' ואם מכרן אחר שבאו לעונת המעשרות מפריש לפי חשבון וכו' וזהו כרבי וכמו שכתבתי בפנים הלכה כרשב"ג בסוריא וכרבי בא"י וסברת רבי כחכמים דר"ע בברייתא דמייתי הכא בריש הסוגייא וכנוסחא דהכא ולא כנסחת התוספתא שהבאתי בפנים דגריס התם בסוריא אלא כדקתני הכא שדה שהביאה שליש וכו' ובא"י מיירי וזה כדעת הרמב"ם בחיבורו וחזר בו ממ"ש בפירושו שכתב והלכה כסתם בלבד מטעם שבארנו ובזה נתבאר הכל בס"ד:

מנין לתבואה שהביאה שליש לפני ר"ה וכו'. עיין לעיל בפ"ב דשביעית בהלכה ו' ובהלכה ז' ד"ה אמר ר' יוחנן מחג הסוכות מה שנתבאר מענין זה בס"ד:

זרע בחורבה והביאה שליש וכו'. זה מתפרש למאי דא"ר יוחנן בשם ר' ינאי לקמן בפ"ק דערלה אילן שנטעו בתוך הבית פטור מן המעשרות כמו שהבאתי בפנים וכמה שבארתי בענין הבעיא ואף בחלה כן וכלשון הב' שהוא העיקר. והרמב"ם פסק לדין האילן שנטעו בתוך הבית דפטור כמ"ש בפ"א דמעשר בהלכה י' וכתב ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם והראב"ד השיג עליו וכתב לא נראה כן בגמרא דמעשרות וכו' וציין לשמועה זו ולא נראה כאן לא סייעתא ולא תיובתא לסברת הרמב"ם בעצמו שהבין מדעתו דהא לא איירי כאן בחיוב ופטור של דבריהם ומה שנוכל לפרש טעם הרמב"ם במה דנראה לו לחייב מדבריהם אינו אלא כמו שכתב הוא בעצמו שהרי תאנה העומדת בחצר וכו' ור"ל דכמו דהתם הקביעות למעשר מדבריהם הוא כמ"ש בפ"ד בהל' ב' ונתבאר לעיל בכמה מקומות אף כאן מיהת מדבריהם קובע הבית ובענין שדקדק הראב"ד דחצר שנטעה או זרעה היינו שדה ולא עוד אלא מיקבע נמי קבעה וכתב הכ"מ שאינו מכוון דאדרבה מה שהוא קובע מפני שהוא חשוב כבית. ופשוט הוא דדברי הראב"ד בתמיה הן מיתפרשין ולא עוד אלא מיקבע נמי קבעה בתמיה והא כיון שנטעה להחצר או להבית כשדה הוא ודעתו לפרש לההיא דתאנה העומדת בחצר דבשלא נטעה הוא אחר שנעשית חצר מיירי אלא שהיתה עומדת שם ואח"כ עשה התצר במקום הזה דאלו בנטעה הוא אח"כ עשאה כשדה ואינה קובעת אפי' מדבריהם ודעת הרמב"ם אינו כן אלא מכיון שלא נטעה רובה שפיר קובעת היא מדבריהם כדאמרינן לעיל בפ"ג וע"ש בהלכה ז' ד"ה תני בשם ר' נחמיה חצר שהיא נעדרת מה שנתבאר שם בענין זה:

אתיא דרשב"ג בשיטת ר"ג זקנו. והוא ר"ג הזקן בנו של הלל וזה רשב"ג הוא רשב"ג השני. ובענין עיקר הדין נתבאר הכל לעיל בד"ה הלוקח שדה ירק בסוריא ע"ש:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה