מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ה
זאת אומרת נשרף טבלו אין יכול להתודות. כ"פ הרמב"ם בהלכה י"ג:
אלא איזה דבר שהוא מותר לחי וכו' הוי אומר זו סיכה. והרמב"ם שם בהלכה ט"ו לא כתב אלא כלשון המשנה ולא דיבר כלל מענין סיכה למת ואע"ג דכך אמרו ג"כ בבבלי בפ' הערל כדקאמר הכא טעמו דכל זה לא נאמר אלא למאן דס"ל דעובר בעשה על סיכה חוץ לחומה וה"נ עובר בעשה על סיכה למת דמכלל דלא נתתי אתייא כדקאמר הכא וכמבואר זה לעיל בפ"ב אבל הרמב"ם לא סמיך אהא דפ' הערל משום דבפ"ג דמכות שהוא מקומו משמע דאינו עובר בעשה על סיכה חוץ לחומה וא"כ הה"ד לא על סיכה למת והא דפריך אם להביא לו ארון ותכריכין כו' לחי אסור לא כל שכן למת יש לומר דלרבותא קתני דאפי' אם היה נצרך למת לא נתתי ממנו:
רב הוה ליה כיתן וכו'. בבבלי חולין דף פ"ו גריס להאי עובדא בר' חייא דנפל ליה ואניבא בכיתניה ואתא לקמיה דרבי וכו' כדהכא ואפשר אחר שאירע לו כזה וקיבל מרבי כן הורה לרב שאירע לו ג"כ כה"ג:
מעתה מי שהוא מפריש מתודה בפ' בתרא דסוטה פירשתי קצת בע"א גם לזה וכדפירישית כאן הוא הנכון בס"ד:
סליק פירקא וכולא מס' בס"ד
סוף הספר