מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ג
חד אמר למה מערימין עליו מפני שכתוב בו ברכה וכו'. נראה דהני אמוראי פליגי אם צריך טעם לזה שפודין אותו כשער הזול ולא למערימין או איפכא דמר עדיפא ליה אם פודה אותו עם תוספת חומש אף כשפודה אותו בשער הזול והלכך לא איצטריך ריבוי לכך אבל שיערים עליו לפדותו בלא חומש אי לאו דרבתה התורה במקום שכתוב בו הפדיון עצמו כי ירבה ממך הדרך וגו' לא היו חכמים מתירין להערים עליו לפיכך קאמר דהואיל וכתוב בו ברכה למדו להתיר להערמה זו ומר ס"ל דגם לפדות אותו כשער הזול ואפי' בתוספת חומש אי לאו דכתוב בו ברכה לא היו מקילין בו ולדינא ל"פ במידי דהא הני תרתי מתני' לדינא נינהו ואפי' כשפודהו בשער הזול יכול הוא להערים על החומש דלא מצינו שחילקו בזה כלום. ומיהו משמע מהכא דלכ"ע דרשינן להקל עליו מטעמא דכתיב בו ברכה והא לעיל בריש מכלתין קאמר לטעמא דאין ממשכנין אותו מפני שכתוב בו ברכה כבר יישבתי לזה לעיל וע"ש בד"ה אין ממשכנין אותו:
מה נן קיימין אם בשאמר לו צא ופדה לי וכו'. על כרחך דאתוספתא קאי ולא על המתני' כמו שבארתי בפנים ומסיק דבין שאמר לו פדה לי משלך דהפדיון אינו שלו אף דהמעשר שלו ובין שאמר לו פדה לך משלי אף שהפדיון משלו מ"מ הואיל ואמר פדה לך אינו מוסיף חומש וכדר' יוחנן שצריך שיהא הוא ופדיונו משלו וא"כ אם אמר לו פדה לך משלך ג"כ אינו מוסיף חומש דאע"פ שאמר לו פדה לך והפדיון ג"כ משלך מ"מ עיקר המעשר בתחלה אינו של הפודה אלא של הבעלים וזה הכל נלמד מדר' יוחנן דלא מיבעיא באומר פדה לי משלך דנשאר המעשר שלו אלא אפי' באומר פדה לך משלך הואיל ועיקר המעשר לא היה שלו אינו מוסיף חומש ובזה עולה יפה מ"ש הרמב"ם בדין זה בפ"ה ממע"ש בהלכה ח' וכן אם אמר לו פדה לך משלך אינו מוסיף חומש והכ"מ רצה לעשות ט"ס בזה וכתב שצ"ל פדה לי משלך ואני חפשתי בכל הדפוסים הישנים שנדפסו מקודם להכ"מ וכתוב ג"כ שם כמו שהוא לפנינו ובאמת שאין להגיה כאן כלום והרמב"ם רבותא קמ"ל בזה ומדברי ר' יוחנן הוא נלמד וכדאמרן:
אם בגדולה זכת בסימנין וכו'. והכי מדייק לה נמי בבבלי גיטין דף ס"ה ומסיק דקטן יש לו זכייה לאחרים בדבר שהוא מדרבנן ומתני' במעשר שבא מזרע עציץ שאינו נקוב שהוא מדרבנן וכ"כ הרמב"ם שם בהלכה ט' והשאר הנלמד מהסוגיא ומה שבין סוגיא זו לשיטת הבבלי נתבאר הכל במקומם: