מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מכות· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ה
תני ר"א בן יעקב כלפי שנאמר וכו'. דברי ראב"י קשים הן ולמאי דקאמר התם דף י"ב ע"א תני חדא האב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה לו גואל הדם ל"ק הא בבנו הא בבן בנו אפשר לדחוק ולפרש דבריו כמו כן הא דקאמר בנו השני נעשה לו גואל הדם בנו של הנרצח קאמר שהוא בן בנו של הרוצח ונעשה גואל הדם לאבי אביו ובנו השני דקאמר בנו של השני הוא כלומר של הנרצח שהוא דור שני והשתא יש סברא לחלק בינו לבין האח דבשביל אביו הוא דנעשה גואל הדם לאבי אביו אבל אין האח נעשה גואל הדם בשביל האח לאחיו והיותר נראה דבתני ראב"י נמי גרסי' כמו בתר ר' שילא ואשמעינן דראב"י כוותיה ס"ל:
ביושב בבית אפל היא מתניתא. התוס' במגילה וכן בפ' החובל דף פ"ו ע"א הביאו לזה וכתבו לתרץ קושיא דהכא אליבא דהש"ס דהתם דמפרש לה בסומא ממש דהא דקאמר ר' יהודה סומא פטור מן המצות היינו מדאורייתא אבל מדרבנן מתחייב הוא ויכול להוציא אחרים. ולפ"ז צ"ל דלשיטתא דהאי ש"ס ס"ל דאפי' מדרבנן פטור הוא והלכך דחיק לפרש בהאי אוקמתא א"נ דס"ל דאין מדרבנן פוטר ומוציא למדאורייתא והש"ס דילן סובר דעל כל פנים מוציא הוא מפני שהוא בר מינא דחיובא וכסברת ר"ת בתוס' פרק שלשה שאכלו דף מ"ז ע"ש ובמקום אחר בארתי מזה ואין כאן מקומו: