אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מכות· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה א

פרק א

כיצד העדים נעשין זוממין. או בן חלוצה. הקשה הרמב"ן ז"ל בחידושיו כיון דחלוצה דרבנן היא ומן התורה כשר והיאך לוקין את הארבעים ובפ' אלו הן הלוקין תירץ דחלוצה אשגרת לישנא היא במתני' ודעתו ז"ל כדעת התוס' דבבן חלוצה דמתני' אין לוקין אלא מכת מרדות מדרבנן. ומדברי הרמב"ם ז"ל אין נראה כן שהרי כתב בפ' כ' מהל' עדות הל' ח' העידו על כהן שהוא חלל כגון שהעידו בפנינו נתגרשה אמו או נחלצה במקום פלוני ביום פלו' והוזמו הרי הן לוקין ומשמע דשניהן שוין במלקות ארבעים ואפשר דאחר דאסרוה רבנן ואסמכוה אקרא דואשה הוה לה כעין דאורייתא לענין דינא דמתני' דלוקין אנבעים וכעין דאמרינן כגיטין דף נ"ה ע"ב כרת מדבריהם וכדמפרש התם כרת שעל ידי דבריהם באתה לו:

הכל היה בכלל לא תענה וכו'. ע"כ דדברי ר' יוסי בן חנינה לפי הגי' אשר בספרים מתפרשין דיהיב טעמא מפני מה אין לוקין אלא ארבעים כדפרישית דהא אין את מקיים בו לא תענה ברעך קאמר ולכאורה יש סמך לזה ממאי דכתבו התוס' דף ד' ע"ב ד"ה ורבנן האי לא תענה מאי עבדי ליה דהא דקאמר לעיל גבי לא תענה משום דהוי לאו שאין בו מעשה היינו אי לאו קרא דוהצדיקו אבל בתר דגלי לן קרא דוהצדיקו דשייך ביה מלקות יש לנו לומר דלקי מלא תענה וכתבו שם עוד אבל מ"מ קשה לעיל דפריך ותיפוק ליה מלא תענה ולמה לי והיה אם בן הכות הרשע לישני אי לאו רגלי לן קרא ה"א דלא לקי משום דלא תענה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוי וי"ל דעדיפא מיניה משני ועוד י"ל דפריך לר"מ דנפקא ליה אזהרה לעדים זוממין מולא יוסיפו לעשות. והשתא לתירוצם הב' יש לפרש דהתם נמי דפריך ותיפוק ליה מלא תענה ולילקי עוד גם משום נא תענה לבתר דגלי לן קרא דוהצדיקו והוי כעין דהוי קשיא ליה לר' יוסי ב"ח הכא אלא דלפ"ז לא הוי שייכא שינויא דמשני התם משום דהוי לאו שאין בו מעשה דהא לבתר דגלי קרא לוקה הוא משום לא תענה וכדס"ל לר"מ הכי במתני' לקמן וע"כ דהאי קושיא ותיפוק ליה לא מיתפרשא אלא דמקשה קרא דוהיה אם בן למה לי. ומיהו דברי ר' יוסי ב"ח דהכא בדוחק מיתפרשין למאי דאמרן והיותר נראה דחילופי שיטות יש כאן וכצ"ל את שאתה יכול לקיים בו ועשיתם וגו' אין אתה מקיים בו לא תענה ואת שאין את יכול לקיים בו ועשיתם לו וגו' את מקיים בו לא תענה ואע"ג דלאו שאין בו מעשה הוא מ"מ לבתר דגלי קרא לוקה כדלעיל וזה קאי למ"ד לקמן דמטעם אחר א"א לקיים כאן ועשיתם וגו' וה"נ ס"ל לר' יוסי ב"ח והשתא שייך שפיר האי דבר אחר ומתפרשא הסוגיא שפיר כפשטה דדבר אחר קאי לפרש טעמא דא"א לקיים בהן כאשר זמם ולפיכך מלקות הוא לוקין וריב"ל מטעמא אחרינא קאתי ולפרש דלא תימא לילקו משום לא תענה ונקיים בהן ג"כ כאשר זמם ולעבדינהו פסולין והלכך קאמר דהא לר' אפשר דועשיתם לו כתיב וכבר דרשינן דכל דבר המסור לב"ד את תופס לא' מהן כמו שציינתי בפנים וע"ש:

כתיב ולא יחלל זרעו וכו'. ברייתא זו הובאה בבבלי פ' עשרה יוחסין דף ע"ז ע"א וגריס התם ואם נפשך לומר ת"ל ולא יחלל לא יחולל והיינו הך ומדלא כתיב לא יחול דרשיע:

המחלל לא נתחלל וכו'. ק"ו דבר פדא נסתר התם דא"כ ביטלת תורת עדים זוממין וכו' והיינו דהכא לא שייך ק"ו הזה אבל בעלמא אמרינן ק"ו כה"ג כדאמר בפ"ק דמנחות דף ט"ו ע"א המפגל אינו מתפגל הבא לפגל ולא פיגל אינו דין שלא יתפגל וכ"כ בחידושי הרמב"ן ז"ל:

רבי יוחנן אמר שקר שקר. מחלפא שיטתיה דר' יוחנן כש"ס דילן דבכל מקום אית ליה כמ"ד אינו לוקה ומשלם כ"א בחייבי מלקיות שוגגין פליג וס"ל דחייבין בתשלומין כדאמר בפ' אלו נערות והא ל"ק דכן מצינו בהרבה מקומות מחילופי השיטות א"נ יש לפרש לר' יוחנן נמי שקר שקר לג"ש קאמר כתיב בעדים זוממין שקר וס"ל דבמחויבי מיתות משתעי וכתיב במחויבי מלקות לא תענה ברעך עד שקר מה להלן אין ממון אצל מיתה אף כאן אין ממון אצל מכות:

אבל משלמין הן טובות הניית כתובה. מבואר מהכא כפי' הרמב"ם ז"ל בריש פ' כ"א מהלכות עדות בענין שמין באשה ובכתובתה דקאמר רב פפא התם היינו נמי דקאמר ובכתובתה של זו ר"ל לפי מה שהיא מרובה או מועטת וכפי' הרי"ף ז"ל בזה וכן באשה לפי מה שהיא בריאה וכו' וע"ש:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה