אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מועד קטן· רבי משה מרגלית

פרק ג · הלכה ה

הלכה ד

אית דבעי מימר שבאה לו שמועה קרובה בשבת. התוס' בדף י"ז ע"ב ד"ה כשחל שמיני בשבת כתבו כגון ששמע שמועה קרובה דקבורתו לא היה בשבת ובירושלמי מוקי לה בשגררתו חיה ונתיאשו מלקברו בשבת דמונין לו משעה שנתיאשו. ולכאורה הא האי אוקימתא דשמועה קרובה ג"כ נקט הכא ומשמע נמי דלמסקנא איתאמרת ונראה דכמתרצים דבריהם נקטי להא וכלומר דאיכא נמי אוקימתא אחריתא בירושלמי אלא דלא ניחא להו אלא הא דשמועה קרובה דעל שנתיאשו קשיא דודאי בשבת לא היו מחפשין אחריו לקברו וא"כ מסתמא היה היאוש מע"ש ואין השמיני בשבת ודוחק לומר דאכתי בע"ש לא נתייאשו מלבקשו לאחר השבת דא"כ לא היה להם להתיאש בשבת מאחר שהיום אינם יכולים לחפש אחריו והלכך לא הביאו אלא לאוקימתא דשמועה קרובה דאידך שנסתם הגולל עם חשיכה וע"י עכו"ם ג"כ דוחק הוא:

רבי אמי הוה ליה עובדא וכו'. עיין בריש פ"ג דנזיר מה שכתבתי בזה בסייעתא דשמיא:

אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין בריש פ"ג דברכות בארתי בענין זה וכהאי בעיא לדעולא בבבלי פרקין דף כ"א והגי' בברייתא שם בחילוף דברי ר"א לדר' יהושע ודר"י לדר"א וכדרך הש"ס הזה בחליפין ועיין בברכות שם:

הלכה כר' שמעון בשאינו גדול משפחה וכו'. התוס' בדף כ"ב ד"ה דאתי בגו תלתא יומי וכו' מביאין להא דהכא ובשינוי הנוסחא ובד"ה מהדריתו אפייכו וכו' מביאין להא דלקמן אית תני תני וכו' ודקדקו מהו לחומרא הא זימנין אזלינן לקולא וכו' ולפי הנוסחא שלפנינו מבואר היטב בפנים ולחומרא היינו בשגדול המשפחה הולך לשם ושאר האחים נשארו כאן אלו ואלו מונין שבעה ושלשים משיסתום הגולל ולא מקודם ובחלוקה זו קאמר דהוה לחומרא:

ולמדין דבר קודם למתן תורה. בתמיה עיין לעיל פ"ק בהלכה אין נושאין נשים במועד ד"ה ר' יעקב בר אחא שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת א"כ ר' יעקב גופיה למד מקודם מ"ת והכא קאמר מכח האי קושיא דר' יעקב שמע לה מן הדא ופתח אוהל מועד וכו' ולא מקודם מתן תורה וע"ש שתירצתי לזה בטוב טעם בס"ד:

ויתמו ימי בכי אבל משה ימי שבעה בכי שניה וכו'. להאי לישנא קמא דדריש שבעה קודם והא הבכי מתחלת שבעה היא צ"ל דימי מיותר הוא דדריש דהו"ל למיכתב ויתמו בכי אבל משה והלכך דריש הכי ימי ללמד על שבעה שהן הימים החמורים משאר ימי האבל ובכי ללמד על שני הימים מהשבעה ובודאי שהם הראשונים שאחר הבכי הן ימי הספד ובבלי קאמר ג' ימים לבכי וכו' והכא דקאמר בכי שנים היינו שנים שלימים דמיעוט ימי שנים והשלישי דאכתי לא נהיג ההספד אלא מקצתו ג"כ לבכי לא קחשיב והרא"ש ז"ל הביא לזה ול"ג בכי שנים וע"ש:

אמר לון ר' יוסי מכיון ששמע בכי' אין לו אלא יום אחד בלבד. וכלומר למ"ש או למוצאי הרגל אין לו אלא שעה אחת להתאבל בלבד וכך היא מסקנת הפוסקים ונלמד ג"כ מסוגית הבבלי:

רבי סימון בשם ר' יוחנן שהוא מותר בתשמיש המטה. לפי פשטות השמועה אשבת קאי דאי ארגל הא על ציון המתני' קאמר דקתני הרגלים מפסיקין ואם הרגל מפסיק מאי קמ"ל הלא בטלה ממנו האבילות ואם אשבת קאמר שפיר נמי הא דקאמר קם ר' ירמיה עם ר' יודה וכו' כלומר דהוה קשיא ליה היאך מתיר תשמיש המטה בשבת שבתוך השבעה והא קיי"ל דבר שבצנעה נוהג. והשיב ר' יעקב דבאמת קושטא דמילתא לאו הכין הוא אלא כדשמעינן ממילתיה דריב"ל וכו' שהוא אסור ברגל בתשמיש המטה והיינו בזמן שאין הרגל מפסיק האבלות שלא נהג אבלות קודם הרגל ואין שאר מנהג אבלות נוהג בו ואפ"ה דבר שבצנעה נוהג בו וא"כ אף בשבת כך ואסור בתשמיש המטה. והאי דהתיבון הרי הרגל וכו' פירכא אחריתא הוא דאמאי לא אמרינן דין שבת כדין הרגל בשלא נהג אבלות מקודם הרגל ואינו עולה לו לימי שבעה וא"כ בשבת נמי נימא הכי ומשני ר' בא וכו' כדפרישית בפנים ובזה הסוגיא עולה יפה ובספר המלחמות להרמב"ן ז"ל בשלהי מכלתין ראיתי שהביא לזה ופירש להא דר' סימון בשם ר' יוחנן שהוא מותר בתשמיש המטה כלומר ברגל אבל לא בשבת וכו' ע"ש ולפירושו לא שייך זה על ציון המתני' רגלים מפסיקין וכו' כדלעיל:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה