מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ב
ומי גדול בחכמה או בשנים. כבר כתבתי בשביעית שם לטעמא שלא הובאה בבבלי מזה גבי מה ששמעו מאמתא דבי רבי לא בכאן ולא בר"ה משום שהיה זה מבואר להם מהאי דר' אמי המוזכר בפרק יש נוחלין דף ק"ך בישיבה הלך אחר החכמה ובמסיבה הלך אחר הזקנה וה"ה לכל כיוצא בזה וההיא דהכא בימי רבי הוה ולא מייתי התם מה ששמעו מאמתא דבי רבי אלא מה שלא שמעו כן מדורות של אחריו מפי אחר:
הלכה כר' מנא. ובבבלי פרקין דף יח מסיק דלמאי דגריס דרב הוא דאמר אין הלכה כר' מנא הוא העיקר וא"כ הלכתא כרב באיסורי כדכתבו התוס' שם וכן דעת גדולי הפוסקים הרי"ף והרמב"ם גבי ק"ש שאינו חוזר אלא למקום שפסק אלא דבתפלה החמירו וכדאמר בברכות דף כב בתפלה דכ"ע חוזר לראש. ובברכות שם בארתי מענין זה וכן בההיא דתקיעות דלקמן דהר"ן מעתיק בזה בפשיטות בסוף מסכת ר"ה בדין היה זה צריך פשוטה ראשונה וכו' ומביאו הב"י בסי' תקפ"ח ואמרתי דזה נלמד ג"כ מדאמר התם אפסקי תקיעתא מהדדי לא מפסקינן משמע דכל היכא דלא בעינן לאפסוקי תקיעתא וכגון זה היה צריך לפשוטה שלפניה וכו' מסתברא שתקיעה אחת מוציאה ידי שניהן:
חזור לך דלא כוונית. אם מנשה זה היה הקורא כדמשמע מדקאמר ליה חזור לך הוה קשה דהא תנינן קראה מתנמנם יצא וראיתי במרדכי שהביא לזה וכתב ואיכא למימר דלא פליג אמתני' דאם קראה מתנמנם מאחר שהוציאה בפיו יצא אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא ע"כ ולפ"ז צ"ל דהא דא"ל חזור לך היינו שתקרא בעצמך הפסוקים ששמעת במתנמנם משום דלא כוונית בהן לשמען מפי הקורא:
הדא אמרה שמותר בעשיית מלאכה. ודחי לה דנאמר בי"ד בכרכים וכדפרישית והרא"ש ז"ל הביא לזה בפרקין ולא העתיק הדחיה דדחי לה הש"ס. והר"ן ז"ל העתיק והגירסא לפניו הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה נמי בי"ד בכרכים ופירשה על ט"ו שחל בשבת שקורין הכרכים בי"ד שאפי' נימא דפורים אסור בעשיית מלאכה הכרכים מותרין כשקורין בי"ד שלא נאסר פורים בעשיית מלאכה למאן דאית ליה בפ"ק אלא בזמנו ואעפ"י שי"ד זמן קריאה לכל היא וא"צ לומר לבני כפרים המקדימין שהן מותרים במלאכה והא דנקט בירושלמי בני הכרכין הקוראין בי"ד לרבותא נקטיה אעפ"י שהוא זמן קריאה לכל עכ"ל ומלבד שזה דוחק אלא דקשיא מאי הדא אמרה דקאמר מהיכן שמעינן להא דלמא להאי מ"ד דאית ליה אסור בעשיית מלאכה מפרש להמתניתין דמיירי בבן עיר הקורא בכרך בי"ד כדפרישית לפי הגירסא שלפנינו א"נ בבן כרך שהלך לעיר וכו'. ומפני שדבר זה תלוי בהפירושים השונים במתני' דלקמן וכן להא דמשני ודחי להאי הדא אמרה וכו' דנאמר בי"ד בכרכים הוה קשיא הא קאי כאן לא תתגודדו למאן דפסק כאביי דבעיר אחת איכא לעולם לא תתגודדו וכמו שזכרתי מזה בריש מכלתין ויתבאר מזה הכל לקמן בהלכה ג' בס"ד:
רבי יוחנן הוה קרי כולה יהודים. זהו כדנהגינן האידנא. ובמרדכי הביא הגירסא הוה קרי כולה יהודיים. וזה ודאי ט"ס הוא דלמה יקרא כן במקום שכתוב יהודים:
קל הקילו בתפירתה וכו'. זהו כעין הא דרב בבבלי דף י"ט אגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה. ובודאי הכא נמי בגידין קאמר דהא בעינן נמי שתהא דומה במקצת כספר: