מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ט
וחורנא אמר שהיו מדברין בלשון יחידו של עולם וכו'. ופליגי אם השבעים לשון היו קודם דור המבול או מדור הפלגה ואילך ובתחלה היו הכל מדברים בלשון הקודש והכי משמע ממדרש חז"ל על הכתוב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שמדור הפלגה נחלקו לשבעים שרים ולשבעים לשונות:
רבי אומר אשורית נתנה תורה וכו'. הכי נמי אמר רבי בבבלי פרק ב' דסנהדרין והכי הוי המסקנא מההיא דרב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים:
תורת הראשונים לא היה לא ה"א שלהם ולא מ"ם שלהם סתום. זהו לתרץ הא דלא חשיב נמי המ"ם בנס היה עומד למ"ד אשורית ניתנה התורה ובחיבורי פני המנורה בנר השלישי במוצק הארכתי בזה ובדרושי מנצפ"ך ואין כאן מקומו:
ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא בעור אחד. התוס' בפרק הקומץ רבה דף לב ע"א בד"ה דילמא להשלים וכו' כתבו והא דאמרינן בירושלמי פ"ק דמגלה דתפלין ומזוזות אין נכתבין אלא על עור אחד ההיא בשלא תפר העורות זה בזה ואין כן דעת הרמב"ם שבמזוזה כתב בהדיא בפ"ה מהלכות תפילין כיצד כותבין את המזוזה וכו' כתבה בשני עורות אע"פ שתפרן פסולה הכי מוכח מהא דקאמר התיב ר' יצחק וכו' דרבה כלומר רבותא מהא דלעיל דלמה לא קא חשיב בהספרים נכתבין בשני עורות וכו' ואי דתפירה מהני בהו אם כן לידחי ליה דלהכי לא קחשיב לה במתני' אלא ודאי פסיקא ליה דלא מהני תפירה. ובההיא דקאמר התם דילמא להשלים צ"ל דהרמב"ם מפרש כפירוש הב' שהביאו התוס' שם ויש עוד לפרש להשלים וכו' ע"ש:
היה כותב אלה עם עם אם. כדפרישית ג"פ כמו ט' אותיות וכדאמר בהקומץ דף ל' ג"פ למשפחותיכם ויש לפרשו על החלק על הפתוחה או בסתומה בין פרשה לפרשה שהוא שיעור ט' אותיות אלא מלשון היה כותב משמע כפי' הא':
עירב את האותיות וכו'. בברכות שם הבאתי בשם תשובת הרמב"ן ז"ל מה שכתב בזה וע"ש במה שביארתי בס"ד ות"ל כבר יצא זה לאורה בדפוס. המקום ברוב רחמיו וברוב חסדיו יזכני לגמור לטובה וגם לסדר הזה להוציאו לאורה במהרה וירחיק מעלי כל מיני שטן וקטרוג ועיכוב שבעולם אוכי"ר:
רב חננאל בשם רב הלכה כמי שהוא אומר מוחק את החול וכותב את השם וכו' ובהקומץ שם ע"ב גריס רב חננאל אמר רב הלכה תולין את השם וכך היא מסקנת הפוסקים וכר"ש שזורי שם כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין והתוס' שם מביאין להא דהכא ולהוכיח דתולין גרע מלכתוב את השם על המחק וכפי הגירסא דגרס התם ר' יוסי אומר אף תולין את השם ולא כגי' ר"ת דלא גריס אף וכתבו ומיהו קשה אי גרסינן במילתיה דר' יוסי אף תולין וכו' ודעת הרמב"ם בזה כדעת ר"ת כמ"ש בפ"א מהלכות תפילין בהלכה י"ו שכך הדין בס"ת אבל במזוזה ותפילין אין תולין בהן אפילו אות אחת וטעמא דבהו בעינן הכתיבה כסדרן וכדקאמר נמי הכא לעיל תולין בספרים ואין תולין לא בתפלין ולא במזוזות וסיים שם ומותר לכתוב את השם על מקום הגרר ועל מקום המחק בכולן. ור"ל בתפילין ומזוזות שאי אפשר לתלות כותב השם על הגרר או על המחק אם עדיין לא כתב כלום משם ואילך אבל בס"ת כבר גילה דעתו שמוטב לתלות את השם מלכתבו על הגרר ועל המחק וכ"כ בהגמיי' שם ודעת רבינו המחבר נראה כר"ת בהא דפסק כר"ש שזורי ומצוה מן המובחר לתלות אבל בגורר ולמחוק פליגי. וסיים שם עוד פסק בספר התרומה דכל הדינים אלו בין בחומש בין בנביאים וכתובים שהיו כותבין אותם בזמניהם. דהא אל אלקים ה' מספקא ליה בירושלמי אם מותר לתלותו הוא בתהלים ע"כ וכ"כ התוס' בהקומץ שם. ולאו דוקא שהיא ג"כ ביהושע כ"ב. ובענין הבעיא דהכא ולא איפשיטא בב' וג' שמות לא ביאר כלום ונראה דזה תליא נמי בפלוגתת הפוסקים כנזכר דלמאי דפסקו הרמב"ם ור"ת וכן דעת הרא"ש הביאו הטור סי' רע"ו דתלייה עדיפא א"כ גם כן כאן עדיפא ובודאי בב' שמות שהן בתורה כגון אני ה' אלהיכם דפשיטא ליה הכא דמותר לתלותן ודאי תלייה עדיפא מלכותבן על הגרר ועל המחק ומיהו בג' שמות שהן בתורה כמו בי"ג מדות וכן בשמע ישראל אכתי מספקא לן מדלא אמר הכא במה נפק מן ביניהון דקאמר אלא אלו שבנביאים וכתובים ולעיל קאמר בהדיא תפלין ומזוזות שכתבן בספרים תולין בהן והוה ליה לומר כגון אלו ג' שמות שבפרשיות תפלין ומזוזות והן כתובין בס"ת דבשם אחד פשיטא לן דתולין ובאותן ג' שמות מספקא לן והואיל דלא שכיח שישמוט אותן הסופר לכולן בס"ת לא נאריך בזה ואפשר דמהאי טעמא נמי לא קאמר הש"ס כגון אלו הג' שמות:
מזוזה אית תניי תני פתוחה וכו' פתוחה מראשה סתומה פתוחה מסופה פתוחה וכו'. אומר אני בזה הנה ראינו כמה דיויות משתפכין וכמה קולמוסין משתברין במחלוקת הפוסקים בענין פתוחה וסתומה ולכולן נזדמן להם ספר מוטעה וגירסת משובשת מלבד הרמב"ם שהיה לפניו הגירסא הנכונה והאמיתית וכמו שהיא לפנינו בדפוס וויניציאה ומתפרשת כפשטה וכדברי הרמב"ם בלי פקפוק. דהתוס' בפרק הקומץ רבה דף ל"ב ע"א ד"ה והאידנא נהוג עלמא בסתומות וכו' כתבו ועוד בירושלמי פ"ק דמגלה קאמר בהדיא דפתוחה מראשה פתוחה וכו' ושוב העתיקו לדהכא וכתבו והכי איתא התם מזוזה אית תנאי תניי וכו' פתוחה מראשה פתוחה פתוחה מסופה פתוחה וכו' וכתבו ודבר תימא הוא וכן העתיק הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות בא' מהלכות מזוזה ותמה והקשה דברי הירושלמי אהדדי ופירשו לפי גירסתם בדוחק גדול וכן העתיק עוד הרא"ש שם לעיל בהל' ס"ת להירושלמי כדי גירסתם אשר היה לפניהם וכתב שם והרמב"ם כתב דפתוחה בסוף השיטה היא פתוחה ולא הפתוחה בתחלת השיטה ואם סיים בסוף השיטה מניח שיטה אחת חלק. וסתומה היא באמצע או בתחלת השיטה וכאשר כתבתי כן נראה עיקר דהירושלמי הוא עיקר כנגד מסכת סופרים וכו' עכ"ל וכל הבאים אחריהם נשתמשו בהעתקה זו של התוס' והרא"ש ופלפלו ואקוו אקהויי וכולם נתלו בדברי הירושלמי הזה לפי מה שראו בתוס' והרא"ש. והנה לפניך הגירסא נכונה אשר היא לפנינו פתוחה מראשה סתומה וכו' והן הן דברי הרמב"ם בהלכות ס"ת בפ"ח בהלכה ב' פרשה סתומה יש לה שלש צורות. אם גמר באמצע השיטה וכו' ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור וכו' יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה שניה ויתחיל לכתוב הפרשה סתומה באמצע שיטה שנייה וזו היא כדפרישית בהא דקאמר הכא פתוחה מכאן ומכאן סתומה ואם גמר בסוף השיטה מניח מתקלת שיטה שנייה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השיטה וכו' וזהו הא דקאמר הכא ברישא. פתוחה מראשה סתומה ובבא זו היא דלא כמסכת סופרים והעתיק שם הרא"ש איזו היא פתוחה כל שלא התחיל בראש השיטה. והירושלמי הוא העיקר ונמצאו דברי הרמב"ם שרירין וקיימין בנויין על קו האמת וכפי הגי' נכונה אשר לפנינו:
מצא בו דף אחד שלם מציל את כולו וכו'. הכא בעיא דלא איפשיטא היא מה נקרא שלם אם שצריך שלא יהיה בו ג' טעיות או אף כשאין בו ד' נקרא שלם. ובהקומץ רבה דף כט ע"ב גרסינן על הברייתא דתני שלש יתקן ארבע יגנז תנא אם יש בו דף אחת שלימה מצלת את כולה והוא דכתיב ביה רובא דספרא שפור א"ל אביי לרב יוסף אי אית ביה בההיא דף שלש טעיות מאי א"ל הואיל ואתייהיב לתיקוני מיתקן וכ"פ הרמב"ם בהל' ס"ת פ"ז בהל' י"ב ופשוט הוא דהיינו דוקא מעיקרא כדכתבו התוס' שם דאם היה יכול לתקן במה שיחזור ויכתוב דף שלם אמאי יגנז:
אפילו קשירה תמה. יש לפותרו לחומרא שצריך שאפילו הקשירה תהא חמה וכדאהדר ליה רב יוסף לאביי בהקומץ דף ל"ה ע"ב דבעא מיניה מהו למיקטריה וא"ל וקשרתם כתיב שתהא קשירה תמה וכדפירש"י ז"ל בל"א רצועה שלימה ולא קשורה ורב הונא ורב קטינא דלקמיה פליגי והתירו בפעם הראשון וכו'. תו גריס התם מהו למתפריה ועיילי' לתפירה לגאו אמר פוק חזי מאי עמא דבר ופי' רש"י כיון דאין נוהגין כן לא תעשה. והתוס' בשם ר"ת כתבו דמפרש להקל ודעת הרמב"ם בזה נראה כפירש"י להחמיר שכ"כ בסוף פ"ג מהלכות תפלין ואין קושרין אותה ואין תופרין אותה אלא מוציאה וגונזה ולא מחלק בין אם התפירה מבחוץ או מבפנים אלא שהטור וש"ע א"ח בסי' ל"ג מביאין דעת ר"ת וי"א לחלק אם מה שנשאר יש כדי להקיף ממנה הראש וכו' ואפשר דכה"ג הוו ס"ל לרב הונא ורב קטינא גם בקשירה ולכן בפעם ראשון התירו בלי פקפוק מפני שנשארה בה כשיעור בלי הקשירה וכי אפסק זמן תנינות שרון ליה דלא מן אולפן שלא קיבלו כן מפני שעכשיו לא נשאר כשיעור וע"י הדחק הוא שהתירו:
רבי אומר בתורה מלמעלן שלש ומלמטה טפח. כך הוא שנוי בהקומץ דף ל ע"א שיעור גליון מלמטה טפח מלמעלה שלש אצבעות ובין דף לדף קאמר התם כמלא ריוח רוחב שתי אצבעות והכא דקאמר כמלוא גודל היינו אורך פרק העליון של אגודל שהוא כמלא רוחב ב' אצבעות בקירוב:
ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור. זהו גם כן במסכת סופרים ולא הובא בבבלי שם מזה:
שלשה עשר דבר שינו חכמים לתלמי המלך. יש קצת שינוי להא דהכא מהאי ברייתא שהובאה בבבלי פרקין דף ט' בזה דהכא קאמר שכתבו לו זכר ונקוביו בראם והתם קאמר שכתבו זכר ונקבה בראו ולא כתבו בראם ובאמת בנקוביו נמי הוי שפיר שאין כאן במשמע על שני גופין אלא על נקביו קאי ושייך נמי לשון רבים אלא דהתם שפיר מהאי טעמא שלא רצו לשנות ולשקר כדכתבו התוס' גבי זאטוטי הטעם שלא כתבו אצילי. וכן לא קא חשיב הכא שכתבו זאטוטי בני ישראל ב' פעמים כדחשיב התם. אמו של תלמי המלך וכו' והתם קאמר אשתו ובזה לא נ"מ מידי:
אלו שמות שאינן נמחקין וכו' ר' יוסי אומר וכו'. הכי קאמר נמי ר' יוסי בבבלי שבועות דף ל"ה ואמר שמואל אין הלכה כר' יוסי וכן הרמב"ם בריש פ"ו מהל' יסודי התורה מנה ג"כ לשם צבאות בשמות שאינן נמחקין:
הללויה רב ושמואל וכו'. עיין במה שבארתי שם בסוכה מזה בס"ד: