מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה ו
ולא לבאים ברשותי. לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שפוסקים דלגבי יורשים דוקא מהני נאמנות ולא לגבי לקוחות הא דקתני הכא לבאים ברשותי לאו דומיא דהני אחריני שפירשנו לעיל שהם לקוחות אלא הם אפוטרופי' שמנה על נכסיו או נתן נכסיו במתנת שכ"מ דכיורשים שויה רבנן כן פי' הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל:
אבל אם עשת אפטרופא לאחר מיתת הבעל היורשין משביעין אותה. וכ"כ הרא"ש ז"ל פירושא דמתני' כר' יונה דהכא דהלכה מחבר בעלה קאי אהיכא דפטרה מן השבועה ממנו ומיורשין ואפילו הכי היורשין משביעין אותה על אפיטרופא שמינוה על נכסיהן אבל לא במה שנתעסקה בין מיתה לקבורה לצרכי המת וכתב עוד ובירושלמי מוכיח קצת דאפי' נתעסקה בין מיתה לקבורה בשאר דברים שאינן לצורכי המת אין משביעין אותה דגרסינן ר' יונה ור' יוסי תריהון אמרין וכו' אבל לפום גמרא דידן דמייתי עלה הא דנהרדעי משמע דאיירי דוקא בצרכי המת עכ"ל ואפשר מדקאמרי סתם בנכסים שנשתלטה בהן לאחר מיתת הבעל למד הוא ז"ל לומר כן ואפשר לפרש טעמא דהכא שאם אתה אומר שמשביעין אותה על שארי דברים אף היא לא תמכור לקבורה וכדמסיק טעמיה דבר קפרא שלא תהא מניחתו וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שותפין הלכה ד' שכתב וכן אם נשאה ונתנה בין מיתה וקבורה אין משביעין על זה שנשתמשת בין מיתה לקבורה שאם אתה אומר שתשבע על זה לא תמכור לקבורה ונמצא המת מתנוול עכ"ל: