מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה א
הכותב. שכן היא כותבת לו כל ערר כו'. ובבבלי סוף פ' מי שהיה נשוי פריך התם כה"ג דלא מהני סילוק דין ודברים כו' ומשני בשקנו מידו ולשיטתי' אזיל כדמחלק הכא בריש פרקין דבשקנו מידו מהני אפי' לאחר שנשאת כדפרישית במתני' והאי תלמודא לא מחלק לה הכי:
כתב לה מן האירוסין ומן הנשואין. הר"ן ז"ל הקשה במתני' למה לי תנאה דדין ודברים כיון דמוקמינן לה בכותב לה ועודה ארוסה בלאו תנאה נמי הכי דינא בנכסים שנפלו לה עד שלא נשאת ונשאת מכרה קיים דלא אשכחן מאן דס"ל שיהא מכרה בטל אלא שרבותינו שחזרו ונמנו אחר משנתינו ותירץ דתנאה מהני אפי' לנכסים שנפלו לה אחר שנשאת דלכ"ע מכרה בטל ואם כתב לה דין ודברים כו' בשעת אירוסין מכרה קיים עכ"ל ולפ"ז ע"כ דמפרש הוא ז"ל מן האירוסין ומן הנשואין שכתב לה עוד הפעם מן הנשואין כדפרישית בפנים בלשון הב'. וכן הביא הה"מ בשם הרמב"ן ז"ל דתנאה מהני אפי' לנכסים שנפלו לה אחר שנשאת והא דקאמר הכא ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו היינו במתנה עמה לאחר הנשואין כדפרישית בפנים וכן פירש הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל ולכל הפירושים מתני' מיתפרשא בדיעבד דוקא מכרה קיים ולא כמ"ש התי"ט דתנאה מהני אפי' לכתחילה וכן נראה מדברי התוס' בד"ה רב אשי וכן משמע מדברי הרמב"ם בפכ"ג מהלכות אישות הלכה ב' התנה עמה שלא יהיו לו דין ודברים בנכסיה אם מכרה ונתנה מכרה ומתנתה קיים ע"כ:
מוכר פירות ולורח קרקע והוא אוכל פירות. יש לתמוה אדמקשי ליה מר' יהודה לסתייעא ליה מדרבנן דלדידהו אינו יכול למכור הפירות דאפילו פירי פירות אין לו וכדמשמע מהתוספתא דמפרש לה הא דמוכר הפירות אליבא דר"י וכן הברייתא דקתני בבבלי ת"ר אלו הן פירות כו' מכר פירות ולקח מהן קרקע ועשתה פירות הרי הן פירי פירות אליבא דר"י נשנית וכן כתב הרא"ש ז"ל הך ברייתא אתייא אליבא דר' יהודא כו' ע"ש וצ"ל דמקשי מדר"י מדקי"ל הילכתא כוותיה הואיל והתוספתא מפרש אליביה מה הן פירות ומה הן פירי פירות כדכתב הר"ן ז"ל והיינו נמי דכתב הרא"ש ז"ל אחר שהביא סוגיא דהכא וז"ל ונראה דהירושלמי פליג אגמרא דידן דבפ' חזקת הבתים דף נ"א פליגי אמוראי במוכר שדה לאשתו אם הבעל אוכל פירות או לא ומודו דאם נתן מתנה דאינו אוכל פירות הילכך לפום גמרא דידן לא אמרי' מוכר פירות ולוקח בהן קרקע אא"כ שיירה ולקח בהן קרקע עכ"ל כלומר מדחזינן דהאי תלמודא מדמי דין המסלק עצמו מנכסי אשתו ומפירותיהן לדין הכותב שדה מתנה לאשתו ואם בכותב מתנה לאשתו אין לו אכילת פירות כדקיימא הילכתא בפרק חזקת הבתים א"כ ע"כ הא דקי"ל הכא הלכה כר"י דיש לו פירי פירות לא מיתוקמא אלא בדשיירה כדקאמר בבבלי פרקין ולא כדמשמע הכא ומהתוספתא דמוכר הפירות דאל"כ קשיא הלכתא אהלכתא (ובהכי ניחא מה דלא קאמר בפשיטות דפליג הירושלמי אגמרא דידן דהכא קאמר מוכר פירות והתם מוקי בדשיירה אלא מה שמביא ראיה מפרק חזקת הוא להכריח דע"כ האי אוקמתא בדשיירה למסקנא היא ולא לדחייה בעלמא) ובענין מה שקשה מזה על הרמב"ם דפסק בפכ"ג מהל' אישות כהך דהכא שכתב ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירי פירות והרי משמע דהאי תלמודא פליג על הבבלי י"ל דס"ל להרמב"ם דהאי אוקמתא בדשיירה לא נאמרה אלא לדחייה דלא תיפשוט הבעיא אם סילק עצמו מפירי פירות דמכל מילי סליק נפשיה וע"ש בסוגיא דמוכרח הוא דהא לעיל מפרש אליבא דרבי יודה דמוכר הפירות ולוקח קרקע כו' כדקאמר בברייתא דאזלא כוותיה אלא ודאי לדחייה בעלמא קאמר ובהא דמדמי הכא דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן לכותב מתנה לאשתו לא פסק הרמב"ם ז"ל הכי אלא כמשמעות סוגית הבבלי דלא דמו דשאני כותב שדה מתנה דנותן בעין יפה נותן אבל הכא לא סילק עצמו אלא מאכילת פירות שלא יכלו לגמרי ולוקח בהן קרקע ואוכל פירי פירות זהו הנלע"ד לדעתו ז"ל:
לא אמר אלא כותב אבל מוכר לא הכי מסיק לה בפרק חזקת שם דבכותב מתנה לאשתו קנתה ואינו אוכל פירות ובמוכר קנתה ואוכל פירות והיינו במעות שאין טמונים ובהכי איירי נמי האי תלמודא מטעמא דפרישית בפנים אבל במעות טמונים לא קנתה כלל דאמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי כדקאמר התם וע"ש מכרו בטל לאב שמכר כו'. גי' הספר ודאי א"א להעמידה דאין לפרש בשאין כתובים לבן אלא בנכסי האב סתם דא"כ לא שייך לומר לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו וכי אין לו רשות לאב למכור נכסיו אפילו יהיה הבן קיים וע"כ בכתובים לבן אחר מותו מיירי והגי' מוחלפת היא כדפרישית בפנים:
יאות אשכחת אמר כו'. כן פירש הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות פ' י"נ וע"ש שתירץ בזה קושית בעל המאור על מה שהקשה שם מהתוספתא דקתני התם אם מת השני בחיי ראשון ינתנו לשלישי לאחר מיתת הראשון דשאני הכא דאמר אחריו. ויש לפרש לפ"ז נמי דתיבת יאות שייכא לעיל אילו אמר כו' שפיר הוי מצינו למימר דלא זכו בהן היורשין אבל השתא ע"כ באחריו מיתוקמא והיינו הך:
ואילין דכתבין כו'. ובכותב לה בעודה ארוסה מיירי דאז מהני לסלק עצמו מירושתה כן פי' הר"ן ז"ל לדעת הרי"ף ז"ל דלא פסק הלכה כרשב"ג במתני' דס"ל אפי' בעודה ארוסה אינו יכול לסלק עצמו מהירושה וכן דעת הרמב"ם ז"ל דהלכה כרבנן אם התנה עניה קודם שנשאת אבל לאחר שנשאת תנאה בטל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה כדכתב בפ' י"ב ובפ' כ"ג מהל' אישות. ולפ"ז איכא למימר דהא דאמר ר' ירמיה בשם רב לעיל תנאו בטל בכותב לה משנשאת ובזה הלכה כרשב"ג אבל לא מטעמיה ולא פליג האי תלמודא אבבלי כדכתב הרא"ש בשם הרמב"ן ז"ל: