מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה י
במופקדים אצלו. והה"ד אם היה חייב לאחיו מנה אינו יכול להחזיק בידו כדתניא בברייתא הובאה בבבלי דף פ"א הרי שהיה נושה באחיו ומת והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מיבם ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וכן פסק הרי"ף ז"ל ואע"ג דהאי ברייתא ר"מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה ולית הילכתא כוותיה כיון דתקינו רבנן השתא למיגבא כתובה ממטלטלי עבדינן כוותיה ע"כ אבל אין כן דעת הרמב"ם ז"ל בפכ"ב הל' י"ג שכתב שם שהמטלטלין אין הכתובה נגבית מהן אלא בתקנת הגאונים ואין כח בתקנה זו למונעו מנכסי אחיו ע"כ ומשמע מדבריו שם דאפי' במופקדים אצלו ג"כ אין מוציאים ואע"ג דליכא טעמא מדרבי נתן דאמר מוציאין מזה ונותנין לזה כדנתן הטעם הר"ן לדברי הרי"ף ז"ל וע"ש ועיין בפרק דלקמן:
מועלין מעילה גמורה מסוגיא דהכא משמע דאפילו קדושת דמים מפקיעין מידי שיעבוד ומכאן סייעתא לדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות ערכין הל' י"ד שפסק שם דהקדש דמים מפקיעין מידי שיעבוד וע"ש אבל דעת רש"י והתוספות דמה שאמרו בבבלי מכילתין דף נ"ט ובהרבה מקומות הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד דוקא קדושת הגוף אבל לא קדושת דמים ועיין בפי"ח מהל' מלוה הלכה ז' שכתב שם הה"מ שכל המפרשים חלוקים עליו ופירשו שדין המשנה שבערכין אינו מפני הפקעת השיעבוד כו' ומהכא דייקינן כפירושו שם וכמו שפירש הכ"מ להא דאמרו שלא יהא הקדש יוצא בלא פדיון וע"ש בהל' ערכין דהרי הכא קאמר בהדיא מועלין בהן מעילה גמורה:
הדרן עלך האשה שנפלו