אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית

פרק ד · הלכה יב

הלכה יא

איבדו מזונותן ולא איבדו פרנסתן. וכן הוא פלוגתא בבבלי פ"ו דף ס"ח ומסיק התם לר' דסבר לה כר"ח דהכא דלא אבדו פרנסתן היינו בשמיחתה בשעת נשואים על מותר עישור נכסיה וממתני' דיתומה שהשיאה כו' דדייקינן הא גדולה ויתרה בשלא מיחתה ואם ניזונית מן האחין אפילו לא מיתתה לא אבדה פרנסתה וכן הסכימו הפוסקים ומה שסתם הרמב"ם ז"ל בזה בפרק כ' מהלכות אישות ולא חילק בנישאת בין ניזונה או לא כבר יישב הכ"מ שם דסמך עצמו על מ"ש גבי בגרה וע"ש:

בכור שנטל חלק פשוט חזקה ויתר. וכדמסיק בבבלי יש נוחלין דף קכ"ו דאפי' נטל חלק פשוט במקצת הנכסים ויתר בכל הנכסים:

בא עליה עודה בבית אביה. בבבלי דף נ"ד בעי רבא בת ארוסה יש לה מזונות או אין לה ומשמע מדלא מיבעיא ליה בארוסה עצמה ש"מ דאית לה כשבא עליה אבל מדברי הרא"ש ז"ל נראה דלארוסה עצמה נמי אין לה אפילו כשבא עליה והה"ד דמצי למיבעיא בארוסה עצמה כמ"ש שם לבעיא דבת אנוסה וכן לבת ארוסה לית לה כיון דסלקא בתיקו והיינו לאחר מיתה אבל בחיי האב חייב לזונן בתקנת אושא עד שש שנים כ"כ הוא ז"ל שם:

מחלה לו על כתובתה מהו. בבבלי דף נ"ג פשיט ליה דמוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתובת בנין דכרין וכן לעצמה אין לה מזונות ופלוגתת הפוסקים היא לדעת הרמב"ם ז"ל אפי' בחייו אין לה מזונות עליו כדכתב בסוף פי"ז מהל' אישות אבל דעת הרא"ש ז"ל דוקא לאחר מיתה אין לה הא בחייו יש לה מזונות דמזונות האשה אינם כתנאי כתובה אלא למ"ד דאורייתא או למ"ד תיקנו מעשה ידיה תחת מזונות ואם נוטל מעשה ידיה צריך לזונה ע"כ והרמב"ם לשיטתיה אזיל דס"ל מזונות דאורייתא ובשאינו נוטל מעשה ידיה נמי צריך לזונה ובהכי מיירי וכשמחלה כתובתה איבדה הכל וכן הסכים הר"ן ז"ל וכן משמע קצת מהכא דקאמר זכותה אבדה דאפי' זכות מזונות בחייו במשמע:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה