אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי משה מרגלית

פרק ט · הלכה ד

הלכה ג

מודה ר' אילא וכו' דלא שלח עילייא לא שלח ארעייה. מכאן איכא סייעתא למ"ש בהג"א ספ"ק דביצה בשם א"ז אסור ללבוש אנפלאות של צמר ע"ג אנפלאות של שתן ומביאי הרב בהג"ה ס ' ש' משום דא"א לפשוט התחתון בלא העליון כדקאמר הכא בהדיא:

מהו מיתן פריטין גו גולתה ומיקטרניה בחוט דכיתן וכו'. הרא"ש ז"ל מביא לזה בהל' כלאי בגדים בפ"ח דנדה ולא גריס מהאוסרין אלא לרב הונא בלחוד וא"כ ממילא הלכה כרבים כמתירין ומ"ש בהג"א בסוף פ"ק דביצה וגרים שם לרב שהוא מהאוסרין ט"ס הוא ולא הוזכר רב כאן וצ"ל ורב אבינא ונראה שהוא בכלל מה דתני בתוספתא והביאה הרמב"ם ז"ל בפ'י בהלכה י' בגדי צמר שנפרם מותר לפרוף אותו בחוטי פשתן וקושר וכמו שפי' הרא"ש ז"ל שם לתרץ קושית ר"ת ז"ל בתשובה שכתב דטעות היא בתוספתא דקשר הוא חיבור לענין כלאים מדאצטריך להתיר כלאים בציצית ותי' הרא"ש דמיירי שחיבר שני ראשי הקרעים וכרך החוט סביבם וקשרם יחד ולא הוי חיבור חוט של פשתן עם החלוק של צמר כיון שיכול להוציא שני ראשי הקרעים בלא התרת הקשר עכ"ל וכך הוא מורה ל' הרמב"ם דבענין זה הוא דמיירי דבקושר הצמר והפשתים יחד כתב בהדיא לעיל שם דכוי כלאים וא"כ ה"ה בנידון זה מכיון שיכול להוציא בגד הצמר בעצמו בלא התרת הקשר אין כאן חיבור:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה