אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי משה מרגלית

פרק ח · הלכה ב

הלכה א

בהמה עם בהמה וכו'. למאי שהסברתי בפנים מבואר הוא מה שנראה ככפל הלשון במתני' ולפי דרך הרמב"ם בפי' המשנה וכן בחיבורו ורישא דמתני' אדלעיל קאי ואהרבעה דבזה לכ"ע כל מין ושאינו מינו אסורין מן התורה ואף בשניהן טמאין או טהורין וסיפא דמתני' טמאה עם טהורה וכו' בכלאים דהנהגה איירי וזה דעת הרמב"ם וגם בחיבורו בפ"ט בהל' ח' דדוקא מין א' טמא וא' טהור אסורין בהנהגה מן התורה ומד"ס אף בשניהן טמאין או טהורין ומהתוספתא ראיה לדבריו והביאה הסמ"ג בלאוין רפ"ב הביאו הכ"מ שם דתני התם בפ"ה לא יקשור סוס לפרד ופרד לחמור וחמור לערוד מפני שהן מנהיגין זא"ז ואם עשה בו ר"מ מחייב וחכמים פוטרין ויש עוד ראיה לדבריו ז"ל מברייתא דספרי פ' תצא לא תחרוש בשור וחמור אין לי אלא שור וחמור מנין לרבות שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור ת"ל לא תחרוש מ"מ ופי' כיוצא בשור וחמור שמין א' טמא ומין א' טהור כשור וחמור וטעם לזה בארתי בסוף פ"ה דב"ק דכך נתבאר מהתוספתא שם לר"ע דלענין כלאים דהרבעה ילפינן בהמתך בהמתך משבת וא"כ מרבה אני כל בהמתך ואף בשניהם טמאים או טהורים אבל לענין כלאים דהנהגה ילפינן שור שור משבת דאף שאר בהמה וחיה ועוף במשמע ובלבד שיהא א' מין טהור וא' מין טמא כשור וחמור ובארתי שם דגם הסוגיא דש"ס דילן התם מתפרשא הכי לפי המסקנא והברייתא דמייתי שם אתיא כר"ע דהתוספתא וע"ש ועיין עוד לקמן ד"ה הלכה כדברי התלמיד מה שיתבאר מענין קושית הרא"ש על זה מה שישבתי בס"ד:

יכול לא יהא מעמיד זכרים וכו'. וכך הוא מסקנת הבבלי ב"מ (דף צא) דמותר להכניס מין ושאינו מינו לדיר וכו' ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת וכ"פ הרמב"ם שם:

אין למדין מן המלכות. ובתוספתא בפ"ה הגירסא על הראיה מוהרכבתם וגו' שהשיב אין למדין מן התקוע כלומר שתקע עצמו בדבר הלכה שלא ברצון החכמים ועל זה אמרו לו הרי הוא אומר ויעש דוד הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו וגו' וא"כ מותר ולא כדדחי לה הכא בריה מששת ימי בראשית היתה:

המנהיג קולו בכלאים לוקה. הכי פסק ר' יוחנן בפ' השוכר את הפועלים (דף צא) וכבר כתבתי מזה בפ"ז דסנהדרין דמוכח ממסקנא דהתם דר' יוחנן חזר בו מענין דקאמר דעקימת שפתיו הוי מעשה והרמב"ם דפסק כאן בפ"ט שם דהמנהיג בקול לוקה טעמיה דהכי דריש בספרי מרבוי הכתוב יחדיו לרבות מכל מקום וה"ה להמנהיג בקול וזהו דסיים הרמב"ם ואפי' בקול לוקה שנאמר יחדיו מ"מ כלומר דשאני הכא דמיחדיו דרשינן לרבות כל שהנהיגן אם הם קשורין יחדיו:

הבחינה המשיכה קרא לה וכו'. מבואר הוא בפרק קמא דקידושין:

וירכב אותו במרכבת המשנה. לפי פירושא דהש"ס משמע שכך היו נוהגין במרכבה כפולה משתי עגלות כדמפרש לקרא וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה ובחיבורו בפ"ט הל' ט' סתם דבריו בדין זה וכתב עגלה שהיו מושכין אותה כלאים היושב בעגלה לוקה וכו' ולא הביא דין דהשלישית וממתני' משמע דבעגלה השלישית ליכא אלא איסורא ואינו לוקה ואם כדברי הכ"מ שכתב לא הוצרך לכתוב שמאחר שכתב שהיושב בעגלה לוקה וכו' ממילא משמע דאפי' לישב בעגלה שלישית אסור ולפ"ז הוה קשה דהא מדפלגינהו במתני' לתרי בבי ש"מ שהשלישי' ליתא אלא באיסורא ומשום דלא דמיא ליושב בראשונה ששם ודאי ישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך ממשא"כ ליושב בשלישית שהיא רחוקה והיה לו לבאר דבשלישית אסור ואינו לוקה דע"כ כך הוא לפי פירושו אלא דלאו היינו טעמא שהשמיט לזה כ"א דרכו של הרמב"ם לכתוב בחיבורו אף דברים שאינם נוהגים אבל עתיד להיות נוהגים כמו כל סדר קדשים וטהרות ולא תמצא בחיבורו דבר שהיה נוהג לפי שעה ואינו נוהג עכשיו ולא להבא וכבר זכרתי מזה בפ' גט פשוט דמה"ט נמי לא הביא גט מקושר בחיבורו שלא היה אלא לפי שעה וה"ט נמי דהשמיט כאן להשלישית ולא פי' בהדיא גם להשניה שזה המנהג היה בשנים קדמוניות ולא נראה ולא נמצא המנהג כזה ומפני כך לא כתב אלא דין דיושב בהעגלה לבד:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה