מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי משה מרגלית
פרק ז · הלכה א
המבריך את הגפן בארץ. בענין זה צריך לדעת כי יש שתי מיני הברכה הא' שמטמין את הגפן עצמו בארץ ומוציא את ראשה מצד השני וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה והיא טמונה בארץ ובחיבורו בפ"ו בהלכה ז' כתב סתם המבריך את הגפן בארץ וכו' מפני שסתם הברכה כך היא ובהכי איירי המתני' כדמסיק בגמ' ומפני שיש עוד מין הברכה שנוטל זמורה אחת מן הגפן ומטמינה בארץ ומוציא ראשה מצד השני כדפרש"י ז"ל בפ"ק דר"ה ובכמה דוכתי אלא דלא איירי כאן בענין הברכה כזו דא"ה היה צריך להרחיק ו"ט מכל רוח כדפריך בגמרא וניתני ששה ומסיק ר' ירמיה דהכא לאו טעמא משום עבודה היא אלא משום זרעים ע"ג הגפן בלחוד וכמבואר הכל בפנים וכדמסיק בסוף הסוגיא והאי בשאין הראשון נראית וכו' ועל כרחך דארישא דמתני' אדין הברכה קאי דהא מייתי עלה ראיה מדתנינן במתני' שאחר זו המבריך ג' גפנים וכו' ואי אסיפא קאי אדין ארכובה וכו' מאי ראיה מהמבריך דמתני' דבתרה ועוד דאי אסיפא קאי מאי האי דקאמר אבל אם היה הראשון נראה נותן ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן והרי על כרחך דאי אסיפא קאי א"כ האי וששה טפחים לכאן על הרחק מן הארכובה הוא דקאמר ואם אין המדידה אלא מעיקר הראשון הואיל והוא נראה אמאי צריך ליתן ו"ט מן הארכובה הלא היא בטילה להעיקר הראשון ומתוך כל זה שנתבאר ומבואר הסוגיא שבארתי בפנים ומוכרח הוא כמבואר להמעיין יתבאר לך שמה שפי' הר"ש ואחריו נמשך הר"ב ברישא דמתני' דעוברת ההברכה חוץ לששה טפחים וכו' ודאי הדין כן אם לא היה מבריך אלא זמורה מן הגפן והגפן בעצמו עומד במקומו דפשיטא דהיה צריך להרחיק ו"ט מכל רוח כדין גפן יחידית אלא דלא איירי הכא בהברכה דבכה"ג כ"א במבריך הגפן עצמו בארץ כמוכרח כל זה ממסקנת הסוגיא וכן במה שפ' בסיפא דמתני' בארכובה והני מילי כשאין העיקר הראשון נראה וכו' והן דברי הר"ש שרצה לפרש דהא דקאמר בסוף הסוגיא והאי בשאין הראשון נראית וכו' אסיפא קאי וכבר אמרנו דא"א לפרש כן והרמב"ם בפי' המשנה פי' ג"כ לדין דסיפא דהמתני' בענין זה אבל בחיבורו חזר בו שכתב בדין דהברכה בפ"ו המבריך וכו' בד"א בשאין עיקר הגפן נראה וכו' וזה מהטעם שראה שאין לפרש כל זה כ"א אדין דהברכה כמבואר ובדין דארכובה בפ"ח בהל' י' כתב כפשטה דהמתני' בזה שאין מודדין אלא מסוף הארכובה לא מעיקר הגפן הראשון ולא חילק כלום כדמוכרח כל זה לפי מה שבארנו ונמשך לנו עוד מזה לפי' האמתי גם במתני' דלקמן המבריך ג' גפנים וכו' כמו שיתבאר לפנינו בס"ד:
תמן תנינן מרחיקין את הזרעים וכו'. למדנו מסוגיא זו מדמקשה בפשיטו' מכלאים לדין הרחקת הנזקין ש"מ דכל היכא דלא פירש לנו התנא בהדיא לשיעור הרחקה גבי נזקין דשיעורו הוא כמו יניקת כלאים וכגון בהאי מתני' דשנינו לקמן התם בפ' לא יחפור מרחיקין את המשרה מן הירק וכו' דאינו מפורש בה כמה היא הרחקה והרמב"ן ז"ל בחידושיו כתב תמהני בה למה לא פירש כמה מרחיקין אותן ולא שנו בכולהו מתני' הרחקה סתם חוץ מזאת ולא מצאתי לא בתוספתא ולא בירושלמי כמה היא וכו' ופלפל שם ורצה ללמוד הרחקת כרישין מן הבצלים מדין כלאים ביניקתן ודין משרה מן הירק ד"א כמו נברכת הכובסין וחרדל מן הדבורים חמשים אמה עד שבסוף דבריו כתב די"ל שכולן דחשיב שם משרה וכרישין וחרדל שיעור הרחקתן חמשים אמה וכו' וסיים שם ואין זה מוחוור עכ"ל וכבר כתבתי בזה בחיבורי על סדר נזיקין אשר כעת נדפס הוא התהלה לאל ית' ב"ה כי הפליא חסדו עמדי ואמרתי שם דמה שהפליג הוא ז"ל בהרחקתן ורצה ללמוד מהתוספתא אשר הביא בלא"ה אינה ראיה דשם ושנית לענין הרחקה מן העיר וכו' עיי"ש ובארתי לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"י מהל' שכנים בהלכה ה' דכל אלו הדינים השנוים שם במשנה הנזכרת שיעור הרחקתן ג"ט ונלאו כל המפרשים לידע מקור מוצא שיעור הזה ולדעתי הוא דמכאן למד דהא שמעינן מיהת מהאי סוגיא דסתם הרחקה היא ג"ט דאע"ג דמסיק הכא דאין השרשים מהלכין מן הצד וטעמא אחרינא איכא בכותל משום עפר תיחוח מ"מ שיעור יניקה למדנו מכאן דג"ט הויא למקום דשייך ביה ומדמדמה נזקין לכלאים ש"מ דכל היכא דשייך שיעור יניקה בנזקין וכגון כל הני דחשיב במתני' שם דהטעם הוא דזה מפסיד את זה א"כ הרחקתן בשיעור ג"ט הוא דהויא ובהכי חשבינן גירא דיליה דכ"ע מודים בה כמבואר שם וולמד סתום מן המפורש ממתני' דר"פ לא יחפור לכל דיני הרחקת נזקין שלא פירש לנו התנא בהדיא דבתוך ג"ט חשיב גירא דיליה וזהו טעמו של הרמב"ם ועי"ש:
ותני עלה בד"א לענין הכרם אבל לענין עבודה וכו'. משמע דהאי מתני' דלקמן על כרחך דמיירי שהבריך את הגפנים בעצמם ולענין הכרם דקתני היינו שיצטרפו עם הגפנים אחרות להיות שיעור כרם כדפרישית בפנים דאם יש ביניהן כשיעור השנוי שם והן ג' גפנים בדוקא אז הוא דמצטרפין ואע"פ שהבריכן הואיל ועיקריהן נראין כאלו לא הבריכן והשתא שפיר נמי הא דמסיים בברייתא אבל לענין עבודה נותן ו"ט וכו' וכלומר דלא תימא מכיון שהבריכן בארץ בטל מהן דין גפן יחידית וא"צ להרחיק כלל הזרע מהן אפי' אם אין ביניהם שיעור שאמרו לפיכך קאמר דאפ"ה הואיל ועיקריהן נראין לא בטל מהן דין גפן יחידית ולענין עבודה צריך לעולם להרחיק מהן ו"ט ואי מפרשינן דהכא מיירי בהברכת הזמורות מהגפנים והגפנים בעצמן הן נשארות עומדות לענין הכרם דקתני היינו שיעשה מהן עצמן כרם לפי שכל גפן נעשה ב' גפנים אחת היא הגפן הנשארת עומדת והשניה היא מבריכת הזמורה היוצא ממנה גפן אחרת וכמו שפירשו כמה גדולי מפרשים להמתני' דלקמן כן אבל קשיא טובא על הפי' הזה דמלבד דממתני' דלקמן גופה יש להקשות עליהם כמו שיתבאר בדיבור דלקמן קשיא נמי מהאי ברייתא דמאי איצטריך לאשמעינן לכולה בד"א וכו' אבל לענין עבודה וכו' פשיטא ופשיטא שצריך להרחיק מהן כדי עבודת גפן יחידית לעולם שהרי הגפנים בעצמן נשארו עומדות על הארץ ועד כאן לא שנינו שיעור הרחקת עבודת גפן יחידית דאצטריך לאשמעינן כאן בדין דמיירי בהברכה אלא ודאי בהבריך אח הגפנים בעצמו מיירי וכרם היא לענין הצטרפות עם הגפנים העומדות אם יש ביניהן כשיעור השנוי ואם לאו דאינן מצטרפות לכרם אבל לענין עבודה אפילו בן צריך להרחיק מהן ואע"פ שהן מוברכות בארץ הואיל ועיקריהן נראין כדפרישנא והשתא טובא קמ"ל בין ברישא בין בסיפא ועיין עוד בדיבור דלקמן ותמצא עוד הוכחות לפירוש הזה והוא פי' הרמב"ם ז"ל בדין המבריך ג' גפנים ואין לזוז הימנו: