אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי משה מרגלית

פרק ה · הלכה ה

הלכה ד

בפועל שנו וכו'. הראב"ד ז"ל הביא לזה בהשגות בפ"ה מכלאים בהל' ט' שהביא הרמב"ם ז"ל שם הדין דהתוספתא דלקמן דאינו אסור לכל אדם אא"כ קיימן בעל הכרם אבל הרואה כלאים בכרם חבירו וקיימן לו הוא דאסור וכל האדם מותרין ועל זה כתב הראב"ד ירושלמי בפועל שנו וכו' הא דציין כאן לזה ולא לקמן באותו הפרק בהלכה כ"א שהביא הרמב"ם שם לדינא דמתני' הרואה ירק בכרם וכו' וכאן היה לו להשיג דהא בירושלמי מוקי למתני' בפועל וכו' ואמאי סתם וכתב להדין אלא דנראה דכוונת הראב"ד הוא כך דמאוקמתא דהש"ס להמתני' קשיא על דברי הרמב"ם שסתם דבריו בדין דהתוספתא כאן דהא כי מוקמינן להמתני' דבפועל מיירי או בבעה"ב שעוסק במלאכתו ולפיכך מותר ברישא כדפרישית בפנים דמכיון שהוא טרוד לא מיקרי נתייאש מכלאים א"כ סיפא דקתני כשאחזור אלקטנו אם הוסיף במאתים אסור ומי בפועל או בבעה"ב מיירי ומדקתני סתם אסור משמע שאסור לכל אדם ולפ"ז היה לו להרמב"ם לחלק בין פועל ובין אדם אחר דהא מהסוגיא שמעינן דאחר דקתני בתוספתא היינו אדם אחר ממש דהוא אינו אוסר אלא לעצמו בלבד אבל הפועל דינו כבעה"ב כדמוכח מהמתני' לפי אוקימתא דהש"ס דבפועל שנו וכו' זהו כוונת הראב"ד בהשגה וליישב דעת הרמב"ם נראה דזה החילוק בחילוף הנוסחאות בהתוספתא תלי' דגי' הראב"ד היא כמו שכתוב לפנינו בהתוספתא בהסיפא כמו שהבאתי בפנים אתר מ"מ שקיים וכו' והלכך פי' דהאי אחר אינו כולל גם להפועל אלא דהפועל דינו כבעה"ב עצמו ואוסר גם לכל אדם כדנראה לכאורה מאוקימתא דמוקי להמתני' כדאמרן אבל הרמב"ם סמיך על הגי' דהכא דגריס בסיפא דהתוספתא פועל שקיים וכו' וא"כ דין פועל כאדם אחר הוא ואחר הוא דקתני בהתוספתא כולל גם להפועל ומתני' לא קשיא דהרי בפועל שלוקט בכרם מיירי ובהדיא מחלק הנא לענין אם אוסר לכל אדם או לא בין פועל שראה הכלאים בשעה שאינו מתעסק במלאכת הכרם דאז כאתר דמי ובין פועל שליקט דאז כבעה"ב דמי כדפרישית בפנים להא דלקמן אבל אם ליקט הוא וכו' דא"א לפרש דעל הבעה"ב קאי דהא כבר תנינן לעיל בעל הבית שקיים וכו' וע"כ דאפועל קאי ולחלק כדמחלקינן והשתא תרתי פיסקי דהרמב"ם עולין יפה הן דבהלכה ט' לא מיירי אלא ברואה ובזה דין פועל כדין אחר והלכך סתם וכתב הרואה כלאים בכרם חבירו וכו' דגם לפועל בכרם חבירו הדין כן הוא וכשאינו מלקטו ובהל' כ"א שכתב לדינא דהמתני' ובמלקט בכרם מיירי דהא קאמר כשאגיע לו וכו' וזה פשוט הוא והלכך מי סתם דבריו גם כאן דדין פועל שליקט כבעה"ב הוא ובין לקולא דרישא ובין לחומרא דסיפא דכשלוקט בשביל הבעה"ב ומתייאש הוא ומקיים אוסר הוא ג"כ לכל אדם:

משערין בהדין ירבוזה. משום דמין הזה אינו מסובב בעלין כמו שאר מיני ירקות ואנן בשיעור היובש להתלוש משערינן לתוספת הלחות להמחובר כדפרישית במתני' בפנים והן דברי הרמב"ם והראב"ד השיג עליו בהלכה כ"א שם וכתב אפי' בחצי שעה יוכל לדעת כיצד עוקר שתי שבלים ושוקל אותם וכו' ונראה דמדקאמר משערין בהדין ירביזה למד הרמב"ם לפירושו בהא דקאמר מה שזה פוחת וכו' כמו שהבאתי במתני' דאילו לפי' הראב"ד שבתחבולת המשקל נוכל לידע התוס' א"כ אמאי נקטי דבי ר' ינאי בהדין ירבוזה הרי לענין משקל כל מיני ירקות שוין הן אלא ודאי בשיעור היובש משערינן להלחות ומפני ששאר ירקות מסובבין בעלין הרבה הן והעלין הן מתייבשין מיד ואנן בעינן לשער בהעיקר והגזע הלכך נקטי ירבוזה לדוגמא וכדאמרן:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה