מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יומא· רבי משה מרגלית
פרק ז · הלכה ג
תני רבי אומר שתי תשובות בדבר וכו'. כדפרישית וכך הוא בבבלי פ"ק דף יב ופסק הרמב"ם בפ"ח מהל' כלי המקדש כרבי וכתנא קמא דברייתא והניחם שם מלמד שטעונין גניזה והם אסורים בהנאה כדכתב שם בהל' ה' וכרבי דאבנטו של כהן הדיוט היה של כלאים כמו של כ"ג בשאר ימות השנה כדכתב שם בהלכה יא בגדי כהונה מותר ליהנות בהן וכו' חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז אסור לכהן הדיוט ללובשו אלא בשעת עבודה ובענין השגת הדאב"ד בוה בארתי היטב. בסוף מסכת כלאים ובמה שמבואר מהתוספתא וע"ש:
כשם שהקרבנות מכפרין וכו'. בזבחים בסוף פ"ט דף פח גריס כעין דהכא אלא שנשתנו הסוגיות במקצת בהא דלקמן דהתם רמי בגדי כהונה אקטורת ומשני ולא נמצא שם שיהא בן בקר בפנים מכפר על ש"ד כדגריס הכא בההיא דר"א וכן לא בערכין ובחיבורי פני המנורה בנר החמישי במוצק הששי הארכתי בענין כפרת הקטורת והבאתי מכמה מקומות שהוזכר זה ואין כאן מקומו:
כל אלה שבטי ישראל היה חקוק עליהן. ובבבלי סוף פרקין אמר רב אחא בר יעקב שבטי ישורון כתוב שם. והרמב"ם שהביא ענין שאלת אורים ותומים בסוף פ"י מהלכות כלי המקדש לא הזכיר שם מהאותיות הנוספות על י"ב שבטים ובפ"ט שכתב שם מעשה חושן כתב וכותב בתחלה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקב וכותב למטה מבנימין שבטי יה כדי שיהיו כל האוחיות מצויות שם. ואפשר שכך היה גירסתו בגמ':
הדרן עלך פרק בא לו כהן גדול