מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יומא· רבי משה מרגלית
פרק ז · הלכה א
בא לו כהן גדול לקרות. מנין לקריאת הפרשה וכו'. רש"י ז"ל פי' במתני' דילפינן ממלואים דאמרינן בפ"ק דף ה' מנין שאף מקרא פרשה מעכב ת"ל ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' אפילו דבור מעכב והא התם גרסינן אמר ר' יוחנן משום רשב"י מנין שאף מקרא פרשה מעכב ובהדיא אמרינן שם לעיל דף ד' דר' יוחנן הוא דס"ל גבי מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן מדקאמר ליה ר"ל אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן אף ה"נ וכו' ולא קא מהדר ליה ולא מידי. א"כ מינה נמי דר' יוחנן מודה דלא לכל מילי ילפינן הכא ממלואים ואיהו גופיה הכא ס"ל דלא מעכבא אלא למצוה היא וכדקאמר הכא מנין לקריאת הפרשה וכו' כלומר דמכא סמכו לקריאת הפרשה אף ביה"כ ועוד דקיי"ל כר' יהודה שאינו מעכב אלא הדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים ובהיכל וכן אין קריאת הפרשה עבודה שהרי אם רצה קורא בבגדי חול בלבן ומשלו כתנינן במתני' וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מעבודת יה"כ בהל' ט' וכדאמר הכא דנקרא שירי עבודה:
כד דהיא חדא אורייא וכו'. אם הוא יום שמוציאין בו ס"ת אחד תגלול אותו לאחורי הפרוכת קודם שתבא על התיבה מפני כבוד התורה והצבור ואם הוא יום שמוציאין בו ב' ס"ת תהא מובל חדא ומייתי חדא תהא מוליך ותביא ס"ת הראשון להחזיר לארון הקודש למקומו ואח"כ תביא ס"ת האחר ואע"ג דר' יוסה נמי חייש לכבוד הצבור שהרי צוה לגלול אחורי הפרוכת קודם שמביאו על התיבה מ"מ ביום שיש בו ב' ס"ת מותר לעשות כך כדי לפרסם כבוד היום שנתחייב להוציא בו ב' ס"ת. וע' במה שביארתי בפ' ואלו נאמרין שם ובענין קושית המ"א בסי' קמז והבאתי שם דבפ' יא ממס' סופרים מבואר הוא דכ"ע סברי להאי טעמא ע"ש:
על התורה וכו'. היינו ברכה לאחריה ומוסיף עוד שבע ברכות דבין הכל שמונה ברכות לאחריה כדפרישית במתני' וכך הם דברי הרמב"ם בסוף פ"ג מהלכות עבודת יום הכפורים: