אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית

פרק ו · הלכה ו

הלכה ה

לשלישי יש לה כתובה. מדלא מחלק הכא בג' בין יש לו בנים לאין לו משמע דכרשב"ג אתיא וא"ת הרי כבר הוחזקה בג' זימני ואמאי יש לה כתובה וי"ל כיון דבהיתר נישאת לו יש לה כדמתרץ הרשב"א על הא דקאמר בבבלי לג' לא תינשא למי שאין לו בנים דאלמא דרבי היא ואפ"ה יש לה כתובה מן השני הואיל ונשאת בהיתר אבל לתירוץ התו' שם ד"ה נשאת דלענין ממון מודה רבי דלא הוי חזקה עד דאיתחזק ג' זימני א"כ קשה הכא כמאן אתי' דהרי כבר הוחזקה לכ"ע וליכא למימר דטעמא דיכולה היא לומר השתא הוא דכחשי דא"כ אף לרבי לא תפסיד כתובה מן הג' אלא ע"כ דהאי טעמא לא מהני להוציא אלא שלא תחזיר מה שגבתה מראשון ומשני הוא דמהני כדאמר שם וכן כתבו התו' בעצמן שם לקמן ומה דמביאין התו' ראיה דאפילו לרבי בממון בג' זימני הוי חזקה משור המועד דעד נגיחה שלישית לא משלם נזק שלם יש לדחות דלא דמי לשור המועד דהתם עד שלא נגח לא איתחזיק ומכי איתחזיק לא נגח מאי משלם אבל הכא מכי שהתה עשר שנים איתחזקא וכי נפקא לא שקלה כתובה וכן הביא הרשב"א ז"ל ליש מי שאומר שם דלהאי טעמא לר' משני נמי לית לה ואעפ"י דהסברא אמת ומטעם זה לא מוכחא מידי דרבי מודה לענין ממון מ"מ נדחו דברי יש מי שאומר שם דמוכח מהש"ס דאפילו לרבי יש לה מהשני וכן מוכח מהכא לקמן וע"ש וע"כ דעיקר טעמא הוא מפני שנישאת בהיתר לר' לשני ולרשב"ג לשלישי וגם אין לומר דהכא דקאמר לג' יש לה כתובה סתמא ומשמע אפילו אין לו בנים בשהכיר בה מיירי דא"כ מ"ט דר"ח בר עגיל דפליג בהא דאטו מי גרעה מאיילונית דתנן בה ואם מתחלה נשאה לשם איילונית יש לה כתובה ובזה כ"ע מודים וכן פסק הבה"ג מביאו התו' שם וכן פסק הטור סי' קנ"ד אלא ע"כ דריש' דהכא כרשב"ג אתי' ור"ח בר עגיל סבר כר' והילכך מהג' אין לה כתובה דלא נשאה לו בהיתר. וזכינו מזה דלא מוכחא מידי דלענין ממון מודה רבי כסברת התו' אלא דהטעם הוא כדאמרן ואתיא נמי שיטתא דהכא כשיטת הבבלי ור"ח בר עגיל כרבי ולפ"ז הא דקאמר התם נשאת לג' למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה לא אתיא אלא כר' וכר"ח בר עגיל דלרשב"ג אפילו מג' יש לה כתובה ואפי' בששהתה עמו י' שנים כיון דבהיתר נשאה דאלו לסברת התו' בזה אפילו לרשב"ג אין לה כתובה דכבר הוחזקה ואם שכבר דחו התו' שם דלא מיירי בששהתה מההיא דלקמן אלא לאלתר ובשלא הכיר בה מיירי מ"מ לענין דינא לדבריהם משמע אפ' לרשב"ג אין לה כתובה ולטעם הרשב"א ז"ל לרשב"ג יש לה מהג' ולרבי מן השני והכל כמו שאמרנו:

הוון בעיין מימר כו'. ומשמע דכן מסיק לה דהני תנאי כהני תנאי ואע"ג דקי"ל הכא כר' ואף לשלישי אין לה כתובה באין לה בנים כאשר ציינתי בפנים אפ"ה קי"ל בהא כרשב"ג בראתה דם מחמת תשמיש דמשמשת פעם ראשונה ושני' ושלישית כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מא"ב משום דבכלל וסתות הוא דאיפסיקא הילכתא כרשב"ג כ"כ הב"י בי"ד סי' קפ"ז בשם הרשב"א בת"ה והכא אע"ג דממונא הוא הלכתא כרבי דטעמא משום דאתי מכח איסורא דבאין לו בנים מיירי ומשום דמקח טעות הוא דבלא הכיר בה איירי וכן הוא בתוספתא פ"ח בהדיא נישאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה מפני שנשואי' נישואי טעות אבל בהכיר בה יש לה כתובה מפני שרצה ליזוק בנכסיו וכן פסק הטור סי' הנזכר:

היו לה בנים ומתו כו'. מדברי האי תלמודא דמדמה היה לה בנים ומתו להפילה נראה דסבר דהא דקתני מתני' ולא ילדה דמשמע הא אם ילדה אין כופין ארישא קאי דקתני לא יבטל אדם מפ"ו אא"כ יש לו בנים ועלה קתני לא ילדה לו כלומר כאותו שיעור כ"כ הרשב"א ז"ל וכתב שם עוד דמ"מ נראה לו עיקר דלא ילדה לו משמע שלא ילדה כלל הא ילדה ויש לה ולד חי ואפי' אחד אין כופין ואעפ"י שמוציאין ממנו זו שלא ילדה כלל עד שיהא לו זכר ונקבה מאחרת מ"מ כיון שילדה זו אין מוציאין אותה ממנו וכן כתב בתשובה הביאו הב"י סי' קנ"ד וסיים שם ומ"מ לא אמרתי אלא שלא לכוף בשוטי' להוציא כמו שכופין למי ששהה עמה עשרה שנים ולא ילדה אבל הוא מצוה שלא יתבטל מפ"ו ואם לא מזו ישא אחרת עכ"ל וכתב בד"מ בשם הגה' מרדכי דבזמן הזה שגזר ר"ג שלא נגרש בע"כ יש לספק אם כופין בשהה כו' ובהגה' מיי' פט"ו מהלכת אישות כתב בשם ראבי' דבזמן הזה אין כופין ע"ש ומשמע נמי בזה כדברי הרשב"א הנ"ל דעליו עכ"פ מצוה שלא יתבטל מפ"ו ועיין בד"מ שם סימן א':

סליק פירקא בס"ד

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה