מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה ד
תמן ולאחותו כו'. ואי קשיא אימא לרבנן אשר לא היתה לאיש לרבות הבוגרת דעדיפא לדידהו דאיצטריך קרא למעוטי בכ"ג ובמוכת עץ מסברא נפקא לעיל דלא ישא די"ל דלגבי טומאה ודאי בתולה מיקריא ולא צריך קרא לרבו' אלא דבכ"ג מיעט' קרא כדדרשי' בבתולי' עד דאיכא כל בתולי' וכי איצטריך קרא בטומאה ודאי למוכת עץ איצטריך:
הדא מסייע למ"ד כו'. ובהכי מתיישב קושי' התוס' דף ס"א ד"ה כ"ג וא"ת מרישא שמעינן לה דקתני שומרת יבם לכהן הדיוט ונתמנה לכ"ג לא יכנוס ומתרצין דחולץ אתא לאשמועינן דס"ד משום בזיון דכ"ג שרוקקה לפניו לא תחלוץ ולמאי דקאמר הכא לא צריך לזה דאשמועינן דחליצ' פטור ולא קנין דס"ד דאפי רצה למחול על בזיונו לא יחלוץ קמ"ל: