מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ב
ובא עורב כו'. וגי' הספר ודאי א"א להעמידה כמבואר ואפי' לר' דמחייב שם בא נכרי או כלב או עורב ואכל את הראשונה ואכל הוא את השני' טעמיה דלא בעי כלל חתיכה מב' חתיכות כדפי' רש"י שם והנכון כפי הגי' שכתבתי בפנים וכן מוכח מדלקמן:
והוכר עוברה לאחר נ' יום. מכאן יש קצת ראי' לפסק תשובת ר"י מינץ ומביאו הרמ"א בהגהת אה"ע סי' ד' אשה שנתעברה מבעלה סוף סיון וילדה תחילת כסליו אעפ"י שאין ביניהן רק חמשה חדשים לא חיישינן לבנה לומר שהיתה מעוברת קודם לכן דהחדשים גורמי' והוי לי' בן ז' והשחא אחי שפיר הא דהכא דהוכר עובר' לאחר חמשים יום של השני והן לשליש ימים של ז' מקוטעים אם נאמר דהחדשים גורמים דאל"כ לא משכחת לה והא דקאמר הרי כאן שלימים לראשון כלומר ט' לראשון וז' לשני ושלימין לאו דוקא. אבל לשיטת הבבלי דף מ"ב משמע דהכרת העובר לאו מילתא היא בכה"ג כדקאמר התם אשה מחפה עצמה כו':