אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה א

פרק ב

אלא כן אנן קיימין בשמת כו'. ולאו דוקא בשמת האב דאם אמו מעוברת הוא העיקר דאיצטריך קרא למעוטי דאינה צריכה להמתין אלא דלמאי דפריך אפי' מתה אמו כו' שמא ילך אביו כו' וע"ז משני דלהא לא איצטריך אלא בשאמו מעוברת וכשמת כלומר ואפילו בשמת האב קאמר:

ולקחה לו לאשה זה המאמר. ובבבלי בכולה מכילתין משמע דמאמר יבמין מדרבנן הוא ולקחה דריש לה לדרשה אחריתי כדפרי' ואפשר לומר דההיא ברייתא כב"ש אתיא דהמאמר קונה מד"ת אלא שאינו גומר וכמבואר בהרבה מקומות הכא לקמן וכן בבבלי אבל רש"י ז"ל פי' בדף כ"ט דבעי שם לב"ש מאמר נשואין עושה כו' השתא ארוסה בעלמא כו' דקידושין דידה דאורייתא אינו יורשה ולא מטמא לה מאמר ביבמה דרבנן מיבעיא דאלמא אפי' לב"ש מאמר דקונה מדרבנן הוא ובדף י"ח גבי הא דקאמר הא דקתני מאמר לאפוקי מדב"ש דאמרי המאמר קונה קנין גמור פירש הוא ז"ל ותהוי צרת ערוה ותיפטר אף מן החליצה דאלמא לב"ש מד"ת הוא דפוטרת צרתה מן החליצה וכן מוכח שם מהסוגי' וכבר הקשו התוס' זה על רש"י בדף הנ"ל ד"ה ב"ש אומרים ופירשו שם פי' אחר ע"ש ואינו עולה להברייתא זו דקתני הכא לכך נראה לפירש"י דה"ק השתא ארוסה בעלמא דקידושין דידה גומרין מדאורייחא מאמר דאינו גומר אלא מדרבנן מיבעיא וכן מצאתי להרשב"א ז"ל שכתב לפירש"י כן:

שתיהן אסורות. וגי' הספר אי אפשר להעמידה ולאוקמי כמאן דאמר לקמן דרבי שמעון חולק אף בראשונה ואפילו הראשונה מוחרח דפקעה זיקתה מהראשון ונעשית אשתו של זה השני דא"כ לא שייך לומר השניה מספק חולצת:

מותר באמה אבל בבבלי מסיק כרב יהודה אמר שמואל דאסור באמה דיש זיקה ועי' לקמן פ"ג הלכה ה' במראה ד"ה בין רבנן שם ביארתי דכל חד לשיטתיה אזיל:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה