מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה ה
כשם שאמר קטן חומרין וכו'. מבואר היטב בפנים על איזה דין של קטן שאמרו בו לחומרא קאי ולפי מה שהבאתי במתני' פי' הרמב"ם במשנה שפירש לפלוגתייהו דב"ש ודב"ה באם מותר לגרום טומאה לחולין של א"י א"כ הא דקתני בברייתא שוין שאין מוכרין גדיש של חטים וכו' היה צריך לומר דבכה"ג מודו ב"ה משום דהוי כודאי הוכשרו ומ"מ הוי קשה דאם מותר לגרום טומאה לחולין של א"י מאי איכפת לן שהוכשרו לכן נראה שחזר בו הרמב"ם מפירושו במשנה אלא דפלוגתייהו אם תולין להקל שמא לאכילה לקחם או לא כדמשמע מהסוגיא ודוקא כשלא הוכשרו מיירי במתני' ולפיכך תני עלה בברייתא ושוין שאין מוכרין וכו' דבכה"ג אפי' ב"ה מודו דלא תלינן להקל מכיון שמסתמא הוכשרו אין מוכרין אותן למי שאינו עושה בטהרה והשתא אזלא המתני' והסוגיא כולה אליבא דמשנה ראשונה דסוף פ"ד דע"ז שהיו אומרין אסור לגרום טומאה לחולין של א"י ומפני דאנן קיי"ל כמשנה אחרונה דהתם חזרו לומר וכו' ומותר לגרום טומאה לחולין של ארץ ישראל לפיכך לא זכר הרמב"ם בחיבורו כלום מדין המשנה והברייתא ומה דאיתמר עלה בהסוגיא דהכל אליבא דמשנה הראשונה הוא שנשנה:
אין לך אלא כההיא דאר"י ד"ה היא וכו'. כדפרישית. וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מעשר הלכה י"ג שנים שבצרו כרמיהן בתוך גת אחת והאחד מהן אינו נאמן על המעשרות אע"פ שעישר זה הנאמן על חלקו כשהוא נוטל חלקו מן היין חייב להפריש ממנו מעשר דמאי על חלק ע"ה כיצד היה מחצה למחצה ונוטל בחלקו מאתים לוג יין ה"ז מפריש ממנו לוג אחד תרומת מעשר ועשר מע"ש כנגד המאה לוג שהרי הפריש המעשר של ודאי תחלה על חצי כל שדרכו בגת. והרי היא כמסקנא וכפירושא דר' יוחנן דעל חלק ע"ה שבידו והוא חצי חלקו שהן מאה לוג מפריש עליו כדין דמאי אחר שכבר הפריש כדין ודאי על כל המאתים לוג שלו שהן חצי כל שדרכו בגת וטעמו מבואר בפנים ומה שהקשה הראב"ד שם ממתני' דלקמן שנים שקבלו השדה באריסות וכו' אלמא יש ברירה כבר פי' הכ"מ דבמתני' שאני דמיירי שחלקו בתחל' בענבים ואח"כ נתערבו בנתינתם בגת דבכה"ג לכ"ע אין ברירה דלא אמרינן הוברר לכאו"א חלקו שבתחלה וכמו שכתב הרמב"ם בפי' המשנה ובזה מבוארת המשנה כמו שהבאתי במתני' ומבוארין דבריו בחבורו ועיין עוד בהלכה דלקמן: