מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה א
הלוקח מן הנחתום. הר"ב פי' כאן דהא דתנן לעיל בפ"ב שהנחתום חייב להפריש במוכר במדה דקה והכא מיירי במוכר במדה גסה ונמשך בזה אחר פי' הר"ש שפי' בפ"ב להא דר' יוחנן ודר"א דהתם ומייתי להו הכא בגמ' דתרוייהו ס"ל לאוקמי הני תרתי מתני' אידי ואידי בנחתום חבר מיירי אבל האמת יורה דרכו כמו שכבר בארתי שם בפי' הסוגיא דלר' יוחנן אידי ואידי בנחתום ע"ה מיירי ולר"א אידי ואידי בנחתום חבר מיירי כמו שמוכח מהסוגיא דהתם בפ"ב ולענין דינא ופירושא דמתני' אזלינן בתר סוגיא דהש"ס דילן ביומא (דף ט) דמוכרח הוא דהש"ס דילן מפרש למתני' דפ"ב בנחתום חבר שלוקח פירות מע"ה כמו שזכרתי שמה וכן מבואר הוא דעת הרמב"ם בחיבורו שכתב למתני' דפ"ב בפ"ט מהל' מעשר בהלכה י"ב הנחתומים לא חייבום חכמים להפריש מעשר שני מן הדמאי וכו' וזהו בנחתומים חברים ומתני' דהכא בלוקח מהנחתום ע"ה מיירי כמ"ש דין משנתינו שם לעיל בהל' ו' בדיני דמאי שמפרישין בלוקח מע"ה וכן הלוקח מנחתום וכו' וגם מה שפי' הר"ב א' ממאה שיש כאן מכל מה שיש כאן משמע אף עם כדי שיעור חלה וכו' וזהו לפי הס"ד דסוגיא דהש"ס דהכא ושקיל וטרי בה אבל לפי המסקנא ולשינוייא דר' אבין בשם ר' אחא דה"ק חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה א"צ להפריש דמאי על השיעור חלה וכך תפס הרמב"ם הך שינוייא למסקנא וכתב שם וכן הלוקח מן הנחתום וכו' והיתר על א' ממאה שיש בזה שהפרשתי הרי הוא חלה וכו' הרי שא"צ להפריש דמאי על שיעור החלה וכמ"ש הוא ז"ל שם בפי"ג בהלכה י"ד כסתמא דמתני' דפ"ק דחלת ע"ה פטורה מדמאי וכדר"י דהתם דלא חילקו בין חלה שהפריש ע"ה ובין חבר שלקח עיסה מע"ה והפריש חלה דלעולם פטורה מדמאי דלא גזרו כלל דמאי בדברים הנשנו שם בפ"ק דחשיב להו התם כ"א חלה בעצמה צריך הוא שיפריש כדין הלוקח מנחתום ע"ה כדקתני במתני' וזכרה עוד הפעם הרמב"ם בדיני חלה ברפ"ו מהל' בכורים ומזה תבין דמ"ש הכ"מ שם ויש לתמוה על רבינו שכתב שתי המשניות ולא פירש דלמאי שנתבאר בדברינו אין כאן מקום תמיה כלל וכלל דהרמב"ם לא סמך כלל אסוגיא דהכא דפ"ב דרמי להני מתני' אהדדי דלדידי' דתופס סוגית הש"ס דיומא לק"מ דבפ"ב בנחתום חבר מיירי והכא בנחתום ע"ה מיירי כמו שמבואר מדבריו שזכרנו בפ"ט דמעשר ומסוגיא דהכא למד כשינויא דר' אבין כמה שנזכר וכן למד דהעיקר כר' יוחנן דפ"ק דבכל מקום לא גזרו כלל בדמאי בחלה ובדברים שנשנו שם וכולא סוגיא דהכא אזלא כר' יוחנן דפ"ק וכ"כ הר"ש ותוס' דיומא שהן הן דבריו בעצמו בענין זה וזה פשוט ומוכרח דאי כר' הושעיא דפ"ק דס"ל טעמא מפני שאימת קדשים עליו א"כ דוקא בחלה שהפרישה ע"ה דוקא אבל לא בחבר שלקח עיסה מע"ה והפריש הוא החלה כדאמר שם ולפ"ז מאי פריך הכא ממתני' דפ"ק עלה דהכא דמיירי בחבר הלוקח מנחתום ע"ה דאותה חלה לא פטרו מדמאי אלא ע"כ דאליבא דר' יוחנן דפ"ק אזלא הסוגיא דהכא אלא במה שפי' שם להסוגיא דפ"ב כבר הראתי באצבע לעיל בפ"ב שם ד"ה הכא את אמר הלוקח מפריש וכו' פי' האמיתי באותה סוגיא ובהא דנאמר שם שאין מוסרין ודאי לע"ה ודלא כפירושם בזה ומתבארת הסוגיא שם על מכונה וע"ש ומ"ש התוס' עוד שם בענין פירוש הסוגיא דהכא והן הן ג"כ דברי הר"ש בעצמו כאן עיין בדיבור דלקמן ויתבארו לך אמיתת הדברים כפי שהראיתי לעין כל המעיין ויתבארו ג"כ עוד מקצוות וממקור הדינין בס"ד:
אלא במגבל עיסתו במי פירות. התוס' בפ"ק דיומא (דף י') הביאו לזה וכבר בארתי לעיל בפ"ב בהא שהביאו בריש הדיבור שם להסוגיא דפ"ב וכמו שציינתי בדיבור דלעיל. ובהא דהכא כתבו שם וז"ל ומשני אלא במגבל עיסתו במי פירות פי' הא דפטרה מתני' בפ"ק בטורח לגבל במי פירות דלא הוכשרה כדי שלא תקבל טומאה וכיון דטרח כולי האי מסתמא תקוני נמי תקניה ופריך ולא כן א"ר יוסי בן חנינא דר"א איש ברתותא היא הא כרבנן לא פי' ר"א איש ברתותא הוא דפטר מדמאי היכא דגבלה במי פירות אבל רבנן פליגי עליה וא"כ לית לן לאוקמי מתני' כיחידאה ומשני אלא כר' יוחנן וכו' והן הן דברי הר"ש בעצמו כאן והנה כבר תמהתי לעיל בפ"ב בהא שפירשו לעיל במאי דקאמר שם שאין מוסרין ודאי לעם הארץ וביארתי שם בפירוש האמיתי והנכון אמנם ע"ז שפירשו בהא דהכא יש יותר להפליא פלאי פלאות וכי היכן מצינו זה דקאמר ר' יוסי בן חנינא הכי אליבא דר"א איש ברתותא ומאי שייכא להא דר"א איש ברתותא לענין פיטור מדמאי בעיסה שגבלה במי פירות ומעולם לא אמר זה לענין דמאי ולא נמצא זה לא בכל התוספתא ולא בכל הש"ס דהכא ולא בכל הש"ס דהתם כ"א לענין דין חיוב חלה בעצמה קאמר ר' יוסי בן חנינא לקמן בפ"ב דחלה גבי עיסה שנילושה במי פירות דקתני חייבת בחלה ומוקי לה ר' יוסי בן חנינא כר"א איש ברתותא דמתני' בפ"ג דטבול יום כמו שבארתי בפנים וא"כ לאו אמתני' דפ"ק קאי הך שינוייא דלא הוזכר בדברי ר' יוסי בן חנינא מענין פיטור דמאי אלא איפכא הוא דדבריו לענין חיובא הן ובחיוב חלה עצמה ואמתני' דהכא קאי הך שינויא אלא במגבל וכו' ועלה פריך לא א"ר יוסי בן חנינא בפ"ב דחלה דר"א בן יהודה היא וכו' כמו שמבואר הכל בפנים ואין ספק אצלי דהר"ש שכתב כאן פי' הנזכר זה היה אגב שיטפיה ועד שלא הגיע למס' חלה מפני ששם הביא להא דר' יוסי בן חנינא דהתם כלישני' וכמשמעותיה ובודאי חזר בו ממה שפי' כאן ובתוספת דיומא הוקבעו דבריו הראשונים ועד שלא חזר בו אבל פי' זה נדחה וכמבואר ואין מן הצורך להאריך במה שנראה לעינינו להדיא. ולכן זה דרכי בחבורי ת"ל על כל הש"ס הזה שבכל מקום שנמצא לא כן תני או ותני כן או תני. לחפש אחר כל התוספתא אם אמצא דין זה כמו שתמצא מצויין בכל המקומות ממש בהתוספתא ואם שלא במקומה היא או במס' אחרת או בסדר אחר וכן בכל מקום שנמצא בש"ס הזה לא כן א"ר פלוני טרחתי לחפש בכל התלמוד היכן היא וכל זה כדי להנצל משגיאה וטעות ואם לא מצאתי מהברייתא בהתוספתא כתבתי שהיא ברייתא או אם נמצאת בש"ס דילן בארתי או באיזה ברייתא אשר היתה לפני חכמי הש"ס ושגורה בפיהם ולא נמצאת לפנינו או באיזה מימרא דאמורא שלא מצאתי בכל הש"ס הזה ואינו מבואר בש"ס דילן א"כ לא אמר זה אלא במקומו. ראה והבן מציוני הש"ס הזה ברמז ובקיצור נמרץ. כללו של דבר אומר אני מי שאינו מפרש להש"ס הזה כסדר ואינו מחפש במטמונים ובמחבואות אשר בו א"א לו להנצל משגיאה ואחר כל הטורח והיגיעה ועיון הדק הטיב נתפלל ונבקש על זאת מהאל חונן הדעת להצילנו משגיאות ולהנחנו בדרך אמת אכי"ר. ונבואה אל עיקרי קצוות הדינים המסתעפים מן הסוגיא דע דלסברי' דר"י בן חנינא דבעי לאוקמה להאי מתני' דפ"ב דחלה כר"א איש ברתותא דטבול יום אע"ג דלא קאמר התם אלא לענין טומאה ס"ל דמה שהוא חיבור לטומאה חיבור הוא לחיוב חלה וסברא זו נלמדת מהתוספתא דטבול יום פ"ב והובאה בפרק יוצא דופן (ד' מו ע"א) דילפינן התם פטורא וחיובא דחלה מדין טבול יום לטומאה ולקמן בהאי תלמודא בפ"ב דחלה על המתני' הנזכרת פליג התם ר' יוחנן אאוקימתא דר' יוסי בן חנינא ואסברא דידיה אלא דמוקי למתני' דחלה כדברי הכל דאע"ג דר"ע אמר תמן אין מי פירות מחוורין לטומאה מודה הוא הכא שמי פירות מחוורין לחלה. ולפי אוקימתא דר"י הוה מצי לשנויי הכא דהא איהו קאמר דכדברי הכל אתיא הך מתני' דחלה אלא דהואיל בלא"ה שינוייא דחיקא היא לאוקי מתני' דהכא במגבל עיסתו במי פירות ומתני' סתמא קתני הלוקח מן הנחתום לא בעי הש"ס לאהדורי אהאי שנוייא ועוד דסתמא דהש"ס ניחא ליה טפי הך שנוייא דר' אבין בשם ר' אחא לקמן דבאמת אין כאן חיוב דמאי על השיעור של החלה וכמו דמוכח מהא דלא פריך מידי אהאי שינוייא דלקמיה לר' יוחנן כאן בעושה בטהרה וכו' וכמה שבארתי בפנים וכן האי שנויא דמשני לאוק' מתני' דפ"ק במתארח אצלו שנויא דחיקא היא דאין החבר רשאי להיות מתארח אצל ע"ה כדתנן לעיל בפ"ב ולכן גופא דפירושא דמתארח אצלו צריך לפרש בלוקח מהמתארח אצלו וכן הוא בהדיא בתוספתא דפ"ק דחלה והובאה בתוספת דיומא ובהר"ש. הלוקח מן הנחתום צריך להפריש חלת דמאי מן הבעה"ב ומן המתארחין אצלו א"צ להפריש חלת דמאי. וכל זה דוחק הוא לאוקמי מתני' דפ"ק בכך. ורישא דהתוספתא אטעיה למאן דמפרש במתני' דצריך להפריש דמאי אף על החלה דלאו מילתא היא וכמו שבארנו לעיל דעל החלה אין צריך להפריש דמאי וכמסקנא דהסוגיא דהכא כמו שהוזכר אלא דה"ק צריך להפריש חלת דמאי כלומר מהדמאי שהוא לוקח צריך להפריש חלה דגזרו בנחתום שהוא משתכר הרבה אבל לא בבעה"ב כו' ואיך שיהיה מסקנת הש"ס בהסוגיא שא"צ להפריש דמאי על שיעור החלה כמו שנתבאר וכך היא הדין וכך הוא הפי' במתני' וכדעת הרמב"ם שנתבאר דדעת מכרעת ומוכרחת מהסוגיא היא ובענין דין חיוב חלה בעיסה שנילושה במי פירות יתבאר במקומו בפ"ב דחלה בהגיעי לשם ברחמי ובסייעתא דשמיא וע"ש בהלכה ב' ד"ה ר' חייא בשם ר' יוחנן ד"ה היא:
העושה עיסה מן הטבל וכו'. כדברי התוספתא זו פסק הרמב"ם בפ"ו מהל' בכורים בהלכה ז' ומיהו אע"ג דהאי מ"ד דס"ל אין משנה אמורה על סדר מייתי לי' סייעתיה מהתוספתא דתקדים חלה לראשון אפ"ה לא תליא הא בהא אלא דאיהו משני להא דפריך אליבי' מעתה לא יהו מעשרות חייבין בחלה וקאמר דאי משום הא לאו פירכא היא דהא תני כן וכו' כדפרישית בפנים אבל באמת אף למ"ד דכסדר היא שנויה המתני' בתחלה מעשר ותרומת מעשר ואח"כ חלה דין דהתוספתא מוסכם הוא לכ"ע ועיין עוד לקמן בפ"ג דתרומות בהלכה דהמקדים וכו' מה שנתבאר שם: