מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה א
המגרש. ומה אם גרושה חמורה לכל. בבבלי דף פ"ג קאמר בתשובת ר"ע הרי שהיה זה כהן כו' וק"ו ומה אם גרושה שהיא קלה אסורה מצד גירושין שבה שאפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה אשת איש חמורה לכ"ש וקאמר התם דהאי פירכא הוי למ"ד דבחוץ פליגי ר"א ורבנן אבל אם אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוגי מודו ליה רבנן לר"ת דאי למ"ד בע"מ פליגי לא הוי פירכא דהא אכתי גרושה אצל הפלוני בזנות היא שלא אסרה עליו אלא להנשא לו והאי פירכא אחריתא הרי שהלכה וניסת לאחר וכו' למ"ד בע"מ פליגי כדקאמר התם דר"ע מספקא ליה במאי פליגי ולשיטתא דהאי תלמודא דבחוץ פליגי כדקאמר בהדיא לעיל בדברי ר"ע שפיר נמי פריך לה והיינו דליחול עליה איסור גרושה אח"כ והשתא נמי ק"ו דחל עליה מעיקרא איסור א"א החמור כדאמר התם אלא דהאי ש"ס מוסיף בה דברים היינו הך ולהאי פירכא בתרייתא והלכה וניסית כו' צ"ל דס"ל להאי ש"ס דבע"מ נמי פליגי:
זאת אומרת שחשו. וכן היא מסקנת הבבלי בדף פ"ד דמה"ט לא מוקמי לה כרשב"א דס"ל בפ' הזורק צריך ליטלו הימנה כו' משום דרבי נמי מודה בהא הואיל וקנאתו בנתינה קמייתא לפסול בו לכהונה וכבר נתבאר זה בפ' הזורק הלכה ב' ד"ה דרשב"א ע"ש:
כל שאילו בתניי כו'. דכל שפוסל בע"פ הוא דפוסל בכתב ועיין לעיל בפרק כל גט הלכה א' במ"ש שם מזה: