אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית

פרק ז · הלכה ד

הלכה ג

הרי זה גט שלא עמד מאותו החולי. בבבלי דף ע"ג לא ס"ל האי טעמא לחלק ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא וקאמר שלחו מתם אכלו ארי אין לנו ופי' רש"י ז"ל אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה והרמב"ם ז"ל פסק בזה פ"ט הלכה י"ט דספק מגורשת היא וכתב הה"מ דהוא ז"ל מפרש אין לנו שיהיה גט גמור אלא ספק. ואפשר לומר דהרמב"ם מפרש אכלו ארי אין לנו ארישא קאי באם מתי וכדטעמ' דמחלק הכא והא דפסק באם לא ממדתי ה"ז ספק משום דמסיק התם האי סיפא משבשתא היא ואע"ג דקאמר כיון דקשיא רישא אסיפא משבשתא היא מפרש הוא ז"ל הואיל ויש סברא לחלק בין רישא לסיפא כדמחלק הכא ואיכא למימר דאינו גט כלל כדקאמר התם זיל בתר סברא והיינו משום דאונסא דלא שכיח הוא נשאר הדבר בספק. וההכרח לזה דהא לכאורה קשה על דבריו הא ממסקנא דהחם משמע דאינו גע כלל דהא בהא עובדא דזבן ארעא לחבריה וקביל עליה כל אונסא כו' קאמר רבא אונסא דלא שכיח הוא ופטור ומותיב ליה רבינא מסיפא דהאי ברייתא ועלה קאמר כיון דקשיא רישא אסיפא משבשתא היא וא"כ ש"מ דלא אסיק אדעתיה כללו כדפשיט רבא להאי עובדא אלא דה"ק זיל בתר סברא כלומר אע"ג דאיכא לחלק בין רישא לסיפא דאם לא אעמוד קאמר מ"מ איכא למימר נמי דלא אסיק אדעתיה כלל דאונס' דלא שכיח הוא ומספיקא אמרינן גבי איסורא לחומרא אבל בממונא ודאי פטור הוא:

לא נתייחד עמו כדי בעילה אין חוששין משום קידושין בכסף. כלומר דלרבי יוסי בתרתי פליגי בנתייחדה כדלעיל דהא אפילו ליכא כדי בעילה ס"ל לרבי יוסי בר"י דחוששין משום קידושי כסף ומכ"ש בנתייחד' כדי בעילה דחוששין משום קידושי בעילה ומסוגיא דהכא משמע דקידושי כסף דקאמר חוששין שמא קידשה בכסף אע"פ שלא היה לו פנאי לבעול. אבל בבבלי דף ע"ג קאמר ולחד פירוש' דפלוגתייהו ה"ק ראוה שנבעל' חוששין משום קידושין נתן לה כספים חוששין משום זנות דאמרי' באתננה נתן לה רבי יוסי בר"י אמר אף בזו חוששין משום קידושין ומשמע דבלא נתייחדה כדי בעילה לכ"ע אין חוששין שמא קידש' בכסף. ומסקנא דהתם כרבי ירמיה דהכ' דבלא ראוה שנבעלה ובנחייחד' כדי בעילה פליגי ור"י בר"י כב"ה דחוששין ואפילו ראו שנתן לה כסף מטעמא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות באשתו כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מגרושין הלכה י"ז ע"ש. והרשב"א ז"ל כתב על הא דקאמר נתייחדה בפני ב' צריכה ממנו גט שני ומסתברא כגון שראה הוא את העדים אבל ראו אותו שנים מן החלון והם רואין ואין נראין לו אינה צריכה ממנו גט שני לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו אינה מקודשת אע"פ ששניהם מודים הלכך כשבעל זה לא לשם קדושין בעל אלא לזנות בעלמא עכ"ל והביאו הה"מ שם ומסתימת דבריו נראה שדעתו שגם הרמב"ם יודה לזה ומ"מ יש לדון לטעמא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות באשתו מה בכך שלא ראה אותן הרי יש כאן עדי' שנתייחד עמה ואם איתא דלדעת הרמב"ם נמי ס"ל הכי א"כ אמאי כתב לקמן הלכה י"ט בהא דהורו מקצת הגאוני' שבכל אשה אמרי' חזקה כו' עד שהורו שמי שיש לו בן משפחתו חוששין לו ולא תתייבם אשתו שמא שחרר שפחתו ואח"כ בא עלי' כו' שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכתב ואין ראוי לסמוך עליהן שלא אמרו חזקה זו אלא באשתו שגירשה כו' ותיפוק ליה דאין כאן ב' עדים ואם תאמר דחוששין שמא נתייחד עמה בפני ב' עדים א"כ אף אנו נאמר בהא דחוששין שמא הוא ראה ג"כ אותן אע"פ שבעיניהם בחזקת שלא ראה הוא ועוד דהרמב"ם סתם דבריו ולא הצריך שיראה הוא את העדים:

מפני התערובות. היינו אמרי במערבא בבבלי יומא דף נ"ה גזירה משום חטאת שמתו בעליה שתתערב בהן:

מאן דאמר בעילתה ברורה מביא אשם תלוי כו'. ובבבלי דף ע"ד גריס ר"מ אומר בעילתה תלויה רבי יוסי אומר בעילתה ספק וחכ"א מגורשת ואינה מגורשת ובלבד שימות מאי איכא בין ר"מ לרבי יוסי אמר רבי יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו לר"מ לא מייתי אשם תלוי לרבי יוסי מייתי אשם תלוי וזה איפכא ממאי דקאמר הכא להאי מ"ד. ופסק הרמב"ם ז"ל כרבי יוסי דהיינו חכמים אלא דחכמים מוסיפין דחייב במזונותיה כדקאמר התם וכ"פ בפ"ח. ולענין אשם תלוי פסק בפ"ח מהלכ' שגגות הלכה ג' דמביא מטעמא דאיקבע איסורא כדכתב שם וה"ה לספק מגורשת שהרי נקבע האיסור והא דכתב בפ"ט מהל' גירושין הלכה י"ט ובכל אלו התנאין כל הימים שמנתינת הגט עד שימות. ויתקיים התנאי הרי היא מגורשת לכל דבר ובלבד שלא תתייחד עמו כמו שבארנו לאו דבעי לאפוקי מחיובא דאשם תלוי בהא דקאמר הרי היא מגורשת לכל דבר אלא להוציא שאין הבעל זכאי כו' כדאמרינן לרבי יהודה דהא ע"כ ובלבד שימות בעינן וכמ"ש הלכה י"ג וכשימות תהיה מגורשת. והא דכתבו התוספות הכא דרבי יוסי לטעמיה דלא בעי חתיכה מב' חתיכות בפ"ה דכריתות היינו למ"ד התם דלאו מטעמא דאיקבע איסורא בעינן וע"ש:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה