אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית

פרק ה · הלכה א

פרק ה

הנזקין. שלא תאמר יעשה כב"ח ויגבה בבינונית. ובבבלי ריש פרקין דחי לה וקאמר בפשיטות לא יהא אלא בעל חוב וב"ח דיניה בבינונית ומוקי הא דקאמר ר"ע ק"ו להקדש כר"ש בן מנסיא דדריש רעהו הוא דמשלם חצי נזק אבל להקדש משלם נזק שלם ונראה דסוגיא דהכא אזלא אליבא דמ"ד לקמן דב"ח מדאורייתא דינו בעידית אלא דרבנן תיקנו בבינונית מפני הרמאין כדקתני בתוספתא ולגבי הקדש דליכא האי חששא מוקמינן אדאורייתא אבל סוגית הבבבלי אזלא אליבא דמ"ד ב"ח מדאורייתא בזיבורית ומשום נעילת דלת תיקנו בבינונית וא"כ לא יהא הקדש אלא כב"ת והא דקאמר התם וכ"ת סבר לה ר"ע ב"ח שקל בעידי' איכא למיפרך מה לב"ח שכן יפה כחו בנזקין תאמר בהקדש שהורע כחו בנזקין היינו למאי דבעי למילף מק"ו לחוד מנזקין להקדש והכא סמיך אדאורייתא אלא הק"ו הוא שלא תאמר יעשה כב"ח א"נ איכא למימר דהאי תלמודא לא חשיב לה פירכא דשאני נזקין דגלי קרא רעהו ולא של הקדש ועוד איכא נ"מ לדינא אם אמרינן ב"ח מדאורייתא דיניה בעידית או לא לענין יתומים גדולים גבי נזקין כמ"ש לקמן הלכה ב' בס"ד ע"ש:

תיפתר בשור תם שהזיק והלך הבעל ומכרו. אע"ג דהניזק חוזר וגבהו מ"מ מכרו מכור לרדיא שאם חרש בו הלוקח אינו משלם דמי החרישה לניזק כדאמר בבבלי ב"ק דף ל"ג. ולרבנן דקסרין צ"ל שמיירי שעמד בדין כדפרישית דהוי נזקין כמלוה בשטר ואי לאו הכי נזקין כמלוה ע"פ הוא כדמחלקי התוס' שם דף ח' ד"ה כולן:

אילו נזקין ומלוה בעדים הנזקין קודמין. צ"ל דהכא אתייא אליבא דמ"ד בבכורות דף י"ט מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא וא"כ הנזקין קודמין למלוה בע"פ וכמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא אבל אנן לא קי"ל כן אלא מלוה הכתובה בתורה לאו כשטר דמיא וכחכמים שם כדפסק הרמב"ם ספי"א מהל' בכורים ועיין בתוס' ב"ק שם ודף י"ד ד"ה ש"מ ובתוס' קידושין דף י"ג ד"ה אמר רב פפא:

ואנן חמיי רבנין מחלטין לו קרקעות. היינו כדאמר מעיקרא בב"ק שם דף י"ד דאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות והתם מסיק דהיינו דוקא ביתמי אבל מהמזיק עצמו כל זמן שימצאו מטלטלין ואפי' סובין אין נזקקין לקרקע כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' נזקי ממון הלכה י':

כרמו פרט לראוי כבמוחזק. דין זה אינו מבואר בבבלי ולא זכרו הפוסקים מזה כלום:

רבי עקיבא אומר מיטב שדהו ומיטב כרמו של ניזק. בבבלי פרקין ובב"ק מוחלפת הגיר' דר"י לדר"ע ומוקי רבינא למתני' כר"ע דמדאורייתא בדמזיק והא דקאמר מפני תיקון העולם כר"ש היא דדריש טעמא דקרא כדמפר' מפני הגזלנין כו'. ואפ"ה הא דמפרש התם טעמא לב"ח בבינונית מפני הרמאין לאו על דאורייתא קאי אלא מ"מ תיקנו לגבות מבינונית ולא תיקנו לגבות מעידית ומהכא משמע דמפרש לת"ק טעמא דב"ח כעין דמפרש לנזקין וס"ל ב"ח מדאורייתא בעידית ורבי סימאי ס"ל מדאורייתא בבינונית ור' ישמעאל כשיטת הבבלי ועיין ריש פרקין:

היך עבידא עידית שבזיבורית טבא סגין. זהו כעין דאמרי' בבבלי פ' הכונס דף נ"ח ובער בשדה אחר מלמד ששמין על גב שדה אחר ולא דשיימינן לה לאותה סאה שאכלה בפני עצמה דא"כ הורע כחו של מזיק אלא על גב שדה אחר וכדמסיק התם בששים והאי תלמודא בא להוסיף דאף ששמין ע"ג שדה אחר אין שמין אותה כמות שהיא עדית בין זבורית דאכתי הורע כחו של מזיק כדפרישית בפנים אלא רואין כל השדה כאלו מלאה עדית א"נ דלא אתי למעוטי אלא שלא לשומה בפני עצמה שאם אתה אומר כן הרי לפעמים תהיה עדית בין הזיבורית ושוה הרבה והורע כחו דמזיק אלא רואין כו' ודמיא ממש לההיא דהתם:

מלוה שהיא נעשית בו כפרנות אינה נשמטת. כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' שמיטה הל' ח' והראב"ד ז"ל שם מפרש להא דהכא בענין אחר וכתב עליו אם הוא כמו שהוא פושט דברים כפשטן מתני' דשבועות קשיא והשביעית משמטת את השבועה וה"ז עומד בכפירתו עכ"ל וי"ל דהכא מיירי שעדיין לא פסקו לו השבועה בב"ד ואפי' במוד' מקצת מיירי והכ"מ מפרש שם מדברי הר"ן דההיא דהכא בכופר הכל ומתני' דשבועות במודה מקצת:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה