אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית

פרק ד · הלכה ז

הלכה ו

שהרי המוציא את אשתו משום שם רע כו'. ומשמע מהכא דאפי' להאי טעמא דמשום קילקולא אפילו לא אמר לה בפירוש בשעה שמגרשה דמשום זה אני מוציאך חיישינן לקילקולא. ובבבלי דף מ"ו משמע דלהאי לישנא דוקא והוא שאמר לה דאז מצי לקלקלה והרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' גירושין פסק כהאי טעמא ולא הצריך אם אמר לה כדמשמע מהכא ועיין בקונטריס האחרון:

שחזקן עוקר את הנדר מעיקרו. משמע דהאי תלמודא לאמפרש טעמא דר"א כדמפרש בבבלי שם שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אלא דטעמא משום עונש נדרים והילכך בצריך חקירת חכם בדין היה שיחזיר דהזקן עוקר הנדר מעיקרו ואין כאן עונש כלל כן פי' הרשב"א ז"ל ועיין בפ' המדיר הנכה ז' דמשמע מהתם דהאי תלמודא נמי מפרש מטעמא שאין אדם רוצה כו' דהא מוקי התם ברייתא דתני אפי' התירה הזקן אינה מקודשת כר"א והא לא שייך אלא להאי טעמא כדפרישית במתני' וע"ש:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה