מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ח
רבי אלעזר כו'. ובבלי דף ל"א מהפך הגי' דר"א לדר' יוחנן אליבא דר"א דמתני' וכן קאמר התם דחלוקין חביריו על ר' אלעזר מההיא מתני' דמקואות ופסק ברמב"ם ז"ל בסוף פ"ה מהלכות תרומות כחכמים שכתב שם מצאן שאבדו ה"ז חושש לכל מה שתקן שמא לא הפריש עליהן אלא אחר שאבדו לפיכך מפריש תרומה שניה וכן כתב בפ"ז ממעשר הלכה ד' ה"ז חושש לכל שהפריש והתי"ט כתב על מה שפי' רש"י ז"ל ה"ז חושש ואם לא אכלן צריך להפריש אבל הרמב"ם לא התנה שאם לא אכלן ומשמע ודאי שאע"פ שאכלן מחויב הוא להפריש התרומה והמעשרות מפני חששא זו ע"ש שנתן טעם לדברי הרמב"ם לדעתו משום שפסק כחכמים שחייב למפרע על כל מה שתקן א"כ חששא מעלייתא היא והילכך אין לנו לחלק בין נאכל ללא נאכל עכ"ל ולענ"ד אין לנו הכרח לפרש כן בדברי הרמב"ם שהרי לא כתב אלא חושש לכל מה שתקן לכל שהפריש ולא כתב על מה שאכל כמו שכ' בריש פי"ב ממעשר גבי הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות כו' אוכל על פיו בשבת ולא יאכל מאותן הפירות למוצאי שבת עד שיעשר דמאי על הכל על שאכל בשבת ועל הנשאר וע"ש וטעמא דהתם מתחילה בחזקת דמאי ובספק שלא הופר' עליו מעולם הוא אלא שבשבת התירו חכמים לאכול על פי עם הארץ והילכך במ"ש מעשר עליו אבל הכא בחזקת שהופרשה מתחילה היא אלא שנולד לנו הספק לאחר זמן וכדמשמע האי סברא הכא מהא דלקמן תמן למפרע כו' דאפילו לרבנן קאי כדפרישית בפנים ואפי' אם נפרש להא דלקמן אליבא דר"א היא מ"מ הסברא מוכרחת היא מדקאמר ברם הכא מכאן והילך נתקלקלו דקשה מ"מ אמאי מפריש עליהן לאחר מעת לעת של הנחה (להאי מ"ד אליבא דר"א) שמא כבר אבדו אלא לאו מטעמא שהובררה התרומה ומה שאכל בחזקת מתוקן הוא וכן לרבנן משעת הנחה דמאי שנא:
יין מגיתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין עד מ' יום. כן פסק הרמב"ם בפ"ה מתרומות הל' כ"ה ואע"ג דפסק שם הלכה כר' יודה דמתני' בג' פרקים כו' יין מגיתו שאני שאינו רגיל להחמיץ תוך מ' יום ובין לקולא בין לחומרא כחכמים דהכא:
בדק חבית להיות מפריש עליה כו'. ואפי' לרבנן דס"ל בפ' המוכר את הספינה דף פ"ד יין וחומץ מין אחד היינו כשמתכוין לתרום מן החומץ אבל היכא שנתכוין לתרום יין ונמצא חומץ הוי ליה תרומה בטעות כ"כ התוספות בריש נדה ואפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה כדפסק הרמב"ם שם הל' כ"א:
מה דאמר ר' יוחנן בשמצאו חומץ דיהא. משמע מהכא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי לא פליגי אלא דמר מיירי בחומץ דיהא ומר מיירי בחומץ ברור וכן הוי משמע משיטת הבבלי בפ' המוכר פירות דף צ"ו אליבא דדרומאי דמתני התם משמיה דרבי יהושע בן לוי כדקאמר הכא ג' ראשונים ודאי יין והאחרונים ודאי חומץ ואמצעיי' ספק ומוקי לה בחלא סיפתקא דאי לאו דעקר תלתא יומי לא הוה משתכח חלא סיפתקא וא"כ אפשר ר' יוחנן נמי מודה בכה"ג אלא דלא מיירי בהכי אבל בלשון הב' שפי' שם הרשב"ם כתב דרבי יותנן לא ס"ל הך סברא לחלק בין חומץ חזק לחלש וכן נראה מדברי הרמב"ם שפסק שם הלכה כ"ד כר' יוחנן ולא חילק כלום ואע"ג דרבי יהושע בן לוי פליג עליה וקי"ל כוותיה לגבי רבי יוחנן משום דרבא קאי כוותיה דקאמר בפ"ב דע"ז כל דריחי' חלא וטעמיה חמרא חמרא והאי כשיטת רבי יוחנן אתייא כדקאמר התם:
הדא אמרה מתיישן חייב באחריותו עד החג. למאי דפרישית בפנים דעל מיושן קאי וכן פירש הרשב"ם על הא דאמר התם דף צ"ח ומיישן והולך עד החג וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהלכות מכירה הלכה ו' אבל הרא"ש ז"ל פירש דעל ישן משל אשתקד קאי ולהאי פירושא נמי אפשר לפרש פשיטותא דהכא מדקאמר לעיל חייב באחריותו עד החג ובמתני' קתני ישן משל אשתקד סתמא משמע דאפי' בשאין עומדין בגליל מיירי אלא במקום שבוצרין קודם החג וטעמא משום שצריך לעבור עליו זמן הבדיקה וחייב באחריות עד חג הבא וש"מ בכל שנה ושנה הוא בודק:
הדרן עלך כל הגט