אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית

פרק ג · הלכה א

פרק ג

כל גט. כולהם אינן פסולין חוץ מן האחרון שהוא פסול. ובבבלי ריש פירקין גריס הכי אליבא דזעירי כולן אינן פוסלין חץ מן האחרון ופסקו הרי"ף והרמב"ן ז"ל כוותיה כדמפרש הרי"ף טעמא דמדחזינן לכולהו אמוראי דס"ל דאחרון פוסל וליכא מאן דפליג אלא ר' יוחנן דהתם דס"ל אף האחרון אינו פוסל הוי ליה יחיד וקי"ל יחיד ורבים כו'. אבל קשה דהא לפי סוגיא דהכא משמע לר' יוחנן דס"ל כתבו תורף בטופס כשר ס"ל נמי דכולן פוסלין והשתא לפי גירסת הבבלי דמפיך לה בההיא דר"ל לדר' יוחנן דס"ל כתבו תורף בטופס פסול כאשר ציינתי בפרק דלעיל דקי"ל כוותי' וא"כ אמאי פסקו בהא כזעירי וצ"ל לפי סוגית הבבלי דלא מדמי לה לההיא דתורף ואפי' למאי דקי"ל כרבי יוחנן דהתם בתורף אפי' הכי פוסל האחרון לכהונה דהכא לאו משום שלא לשמה נגעו בה אלא הא דפסול לגרש בו משום דבדאורייתא אין ברירה והילכך לחומרא אמרינן יש ברירה ומטעם זה כתב הר"ן ז"ל דלא לכהונה בלחוד הוא דפסול אלא אפי' ספק מגורשת הויא ואם בא אחר וקידשה חוששין לקידושיו כדכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' גירושין הלכה ד' דאם גירש בגט האחרון הרי זה ספק גירושין:

כתב קידושין שכתבו שלא לשמו כו'. ומסיק דאינה מקודשת וכן מסיק לה בבבלי פ"ק דקידושין דף ט' דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה. ומשמע דלשמו נמי בעינן כמו בגט דבעינן לשמו ולשמה וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל בקידושין שם וכ"כ הה"מ בפ"ג מהל' אישות בשם הרשב"א ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב שם אלא וצריך שיכתוב אותו לשם האשה המתקדשת וכגט ונראה דס"ל דלאו לכל מילי הוקשו קידושין לגירושין דלא מקשינן יציא' להויה אלא לענין דמתקדשת בשטר ושאני שלא לשמה דפסולא דגופא הוי וכמאן דליתיה לשטרא כלל דמיא אבל אם כתבו במחובר לקרקע יש לחלק דשאני גט דגלי ביה קרא וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה ולפיכך נמי לא כתב מדין שטר קידושין שכתבו במחובר דלדעת קצת הפוסקים פסול במחובר כמו בגט וכן דעת הרשב"א שהביאו הה"מ שם ועיין בב"י סימן ל"ב שכתב בשם הרשב"א להכשיר במחובר. וכן איכא נ"מ לחומרא לדעת הרמב"ם דס"ל דלא לגמרי הוקשו שטר קידושין לגירושין ולפ"ז אם כתב שטר קידושין על דבר איסור הנאה פסול ודלא כדעת הסוברים דכשר כמו בגט ופלוגתא דאמוראי היא בהאי תלמודא בפ"ק דקידושין הלכה א' ועיין שה במראה ד"ה כתבו מ"ש בזה בס"ד:

כל התנאים פוסלין בגט. ברייתא בבבלי פ' המגרש דף פ"ד ופי' רש"י ז"ל ואפילו נתקיים התנאי והתוס' שם חלקו ע"ז ע"ש וכן דעת בעל המאור ז"ל דה"מ בשלא נתקיים התנאי אבל אם נתקיים אין על מנת דשאר תנאים פוסלין בכתיבת הגט ומביא ראיה מר' יודן דהכא ועיין בספ' המלחמות שהשיג עליו בזה דאיו ראיה מכאן וע"ש שנדחק לפ' הא דר' יודן וזה לפי גירסתו ז"ל דגריס הדא הוא דאמרה כל התנאין כו' אבל לפי גי' הספר שלפנינו הרי הוא אומר כו' אין צריך לכל זה אלא כדפרישית בפנים דר' יודן פליג ומ"מ אין כאן סייעתא לפי' בעל המאור דהרי ר' חיננא דחה הוכחת ר' יודן ואוקמי למסקנא לדברי רבי דאפילו בנתקיים התנאי פוסל בכתיבה כדפרישית. והשתא למאי דקי"ל כחכמים וכרבא דאוקי התם פלוגתייהו בלאחר התורף דמכשרי בע"מ אפי' בכתיבה היינו דוקא בשנתקיים התנאי ובלפני התורף פסול ואפי' נתקיים התנאי וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מגירושין הלכה ד' שהרי כתב שם מטעם שהרי נשאר לו זכות בגופו של גט וא"כ אפילו נתקיים דאין זה כריתות. וכן נראה מסוגיא דהכא דבלאחר התורף פליגי מדקאמר הדא אמרה אין תופשין כרבי כדפרישית. ומ"ש הרמב"ם שם בעל מנת לפני התורף ה"ז ספק גירושין טעמו משום דאין ברירה כדפי' הה"מ ז"ל שם ויש כאן חשש ספק דאורייתא כדמוכח משיטתא דהכא וס"ל דלא פליג האי תלמודא אבבלי והא דמשמע מהתם דטעמא משום גזירה ע"מ אטו חוץ ואין כאן אלא פסול מדבריהם היינו לרבי אבל לחכמים אינו מפורש בהדיא התם דס"ל טעמא משום גזירה ואין כן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל אלא דס"ל דהאי סוגיא פליגי אדהתם ואין הטעם אלא משום גזירה ועיין שם ובב"י סי' קמ"ז אלא שאני תמה דהא ר' חנניא מוקי מתני' דהכא כרבי דס"ל טעמא משום ברירה אלמא דחכמי' לאו טעמייהו מש"ה הוא והיאך כתב הה"מ שיצא לו להרמב"ם כן מההיא דהכא וצ"ל דסמיך אדר"ל דקאמר הכא כל התנאין פוסלין בגט ד"ה וכהאי עובדא דרבי ירמיה ולדידיה מתני' ד"ה היא ולחכמים נמי טעמא משום דאין ברירה והיינו בלפני התורף כדמסיק התם:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה