אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

האומר תן גט זה לאשתי כו' לא יתנו לאחר מיתה. כחב הרי"ף ז"ל ושמעת מינה דלחזרה הוא דזכין לו לעבד כלומר שאין יכול לחזור כיון שמסרו ליד השליח אבל מיפק לחירות לא נפיק עד דמטי גיטא לידי' וכן דעת הרמב"ם ז"ל בריש פ"ו מהל' עבדים ומחלק בין אמר זכו בגט זה שיצא מיד לחירות אע"פ שלא הגיע לידו קודם מיתת האדון אבל אמר תנו לו אע"פ שאינו יכול לחזור בו לא יתנו לאחר מיתה אבל ר"ח ז"ל לא גריס זה אלא האומר תנו גט לאשתי כו' ומיירי שלא מסרו לשליח אלא לעדים אמר כן וכן דעת רש"י והרא"ש ז"ל:

המתנה כתוב. לפי גירס' הספר דגריס לקמיה אם רצה להחזיר לא יחזיר שפיר אבל בתוספחא גריס במתנה אם רצה להחזיר יחזיר והרשב"א ז"ל גריס בהאי תלמודא נמי הכי ולפ"ז צריך לפרש הא דר' אילא בלשון שאלה אם המתנה כתוב ופשיט לה הש"ס מהתוספתא דלאו כתוב הוי וכן דעת הרי"ף והרמב"ן דדוקא בחוב ובפקדון שהוחזק כפרן הולך כזכי דמי אבל במתנה הולך לאו כזכי דמי ובתן דעת הרמב"ם ז"לבפ"ד מהל' זכיה הל' ד' דהוי כזכי וכן דעת רוב הפוסקי' אלא דלדעת ר"ת ור"י תן במתנה נמי לאו כזכי ומביא ראיה מהכא לפי גירסת התוספתא דתן נמי אם רצה להחזיר יתזיר:

הדא דתימא בהוא דלא יכול למיקמיה טבאות. וכן משמע בבבלי דקאמר עלה ששאלו בני אדם הללו קרובין למלכות א"ל אין כו' אי הכי שפיר עבדת אלמא דדוקא בשאינו יכול לעמוד כנגד איומם אבל בלאו הכי חייב נמי השליח באחריות שפשט בזה שהחזיר וכ"כ ורמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' מלוה הלכ' ב' החזיר לו השליח את המנה לראובן המשלח שניהן חייבין באחריותו עד שיגיע ליד שמעון כל חובו:

הדרן עלך פרק המביא קמא

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה